אז מה באמת היה לנו שם ? סיפורו של ניגון .

ללכת שבי אחרייך- אהוד מנור/נורית הירש

"להיוולד כל בוקר מחדש,/עם כל מילת פרידה למות מעט

ולהביא אל העולם עוד בן ובת/בארץ של חלב, מרור ודבש.

לשאת חלום מבטן, מדורות/לשאול באביבייך נחמה,לחיות על פני ובתוכי האדמה/הנוראה והיפה הזאת.

עם ערב הד קולנו יעלה,/מבוקר יום אלינו הוא יבוא ופדיוננו יראה עד בוא ערבו/,מתי סוכת שלומך עלינו תיגלה.

ללכת שבי אחרייך/לנשום את השמש הצורב,לחלום אותך מול שמייך/לכאוב אותך ושוב להתאהב"…

ובימים ההם אין מלך בישראל (יש רק קיסר/ית) ואיש וגם אישה (ובעיקר חרדים)הישר בעיניהם יעשון…או במילותיו הפשוטות והקסומות של מוטי קירשנבאום (זכר צדיק לברכה) "אז במצב הנוכחי /שלא הכול הכי הכי / מה כבר צריך הבן אדם ?/ כדי לשמור על ראש נקי"?מה באמת מוטי ? אולי איזה ניגון פטריוטי, רגיש ,אמיתי ולא אידיוטי כזה שלא מגוייס לשרת/ שום צד או אינטרס.. זולת האהבה /לארץ הטובה.

ומעשה שהיה כך היה … השנה היא 1974 פחות משנה אחרי הטרגדיה של מלחמת יום כיפור, ומצב הרוח בקנטים(כי הביטוי "על הפנים" טרם הומצא), המלחינה נורית הירש (אחות של יואל מאפיקים) נאמנה לתפקידה כיוצרת רוצה ונכספת לעודד את רוח הנכאים בעם על ידי שימוש בכישרונה המבורך ליצירת שיר אופטימי כזה שבכוחו להרחיב את הלב ולטעת בו תקווה. אבל מה היא יכולה לעשות שהיא מלחינה ולא פזמונאית, ועל כן אינה כותבת מילים. ובשל כך הכיצד תעודד, ואיכה תפיח בעם תקווה?

באופן אינטואיטיבי ואינסטינקטיבי בלי גרם של מחשבה מיותרת, היא החלה לזמזם לעצמה מנגינה חדשה ..באיזשהו שלב בזמזום היא נעצרה והרהרה "אוקי לאן אני הולכת מפה"? ואז קפצה לה אוטומטית שורת המנגינה של " עוד לא אבדה תקוותינו" והשורה הנצחית הזו התיישבה לה בול כהמשכו הרציף של הזמזום האקראי. מיהרה נורית הידועה בעמלנותה החיננית ורשמה בתווים את המנגינה שאך סיימה לפזם. את התווים תרגמה חיש מהר לנגינה בפסנתר לצורך הקלטה. את הזמזום שהפך לפרטיטורה, שהפכה למנגינה מוקלטת שלחה למי אם לא אהוד מנור האחד היחיד והיחידי !! ככה בלי לומר לו דבר על השורה ההיא מ"התקווה "או על הרצון שלה בשיר אופטימי ומעודד.

 אהוד שהיה מתורגל בעבודה עם נורית בפרט, ועם מלחינים אחרים ככלל בגאוניותו הרגישה והמיוחדת חיבר שיר אהבה למדינה בדיוק כמו שנורית ייחלה מלכתחילה וכל זאת מבלי לדעת דבר וחצי דבר. על זה כתב פעם "איזה אחד " שלמה ארצי "יש לו דרכים משונות לומר לך שהוא אוהב". שהרי ליוצרים ישנן כל מיני דרכים להצפין מיני רמזים, דקים ועבים , בתוך היצירות שלהם.

נורית הצפינה בדרכה המיוחדת  את השורה ההיא שהקרינה גם מבלי דעת על הכתיבה של אהוד, שכתב שיר אהבה (חד פסיגי") ודו משמעי למדינה שנשמע באותה נשימה כמו שיר אהבה לאישה ." לחלום אותך אל מול שמיים / לכאוב אותך ושוב להתאהב".אהוד הודה פעם בהתייחס לשיר שהוא לא ידע דבר וכתב את שכתב מרחשי ליבו. מנור המאהב האולטימטיבי, לאישה למשפחה , לזיכרונות , לצחוק של ילד למדינה ולאנשיה, ל ח י י ם הושפע גם הוא מהימים הקשים ההם והלך שבי אחר המנגינה .

 מנור אף ציין פעם שהשיר הזה למעשה הוא האבא הרוחני של "אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת " בדיוק אתה הארץ של "חלב מרור ודבש".ולענייני הפיוט , ישנם בשיר המון רמזים למעשה כללי ולאומי ה"ללכת שבי" בא ממגילת איכה "עולליה הלכו שבי לפני צר" משמע ליפול בשבי או בהשאלה להיות כרוך אחרי מישהי כשבוי (עד כדי כך ) גדול כוחה של האהבה .

השורות , "עם ערב הד קולנו יעלה / ופדיוננו יראה עד בוא ערבו" מגיע מפיוט סליחות של ערב יום כיפור "יעלה תחנוננו" הפותח את הסליחות ליום הכיפורים במנהג אשכנז. ואם עוד לא הבנתם עד הסוף זה בסדר, אתם בחברה טובה עם לא מעט מידידיי ,השורה "ללכת שבי אחרייך" זהה כמעט לחלוטין ל"עוד לא אבדה תקוותינו " והיא למעשה "אבן הראשה" של המנגינה. תנסו את זה כמה פעמים ותרגישו זה מסתדר, באחריות !.

השיר התפרסם כאמור ב 1974 בתקליט הסולו השני של אילנית לאחר פירוק הצמד אילן ואילנית (שלמה צח), ואף צעד במצעד הפזמונים (צועד מי שצועד ראשון שון שון ..) בשיאו הוא אף הגדיל לעשות כששהה למשך שבוא אחד באוויר הדליל שבפסגת המצעד. אילנית זכתה באותה השנה בתואר זמרת השנה למרות שזה היה השיר היחידי שלה במצעדים של 1974. את הביצוע המקסים של אילנית ליוותה "שלישית צבע טרי" זוכרים ? ההם מהשיר אני ואתה.

אהוד מנור חתן פרס ישראל בתחום הזמר העיברי היה אדם מקסים, צנוע, וחינני הוא אהב את הארץ שלנו בכל נימי נפשו ומאודו והוא כל כך חסר עכשיו (גם הוא ) כגורם מאחד ומחבר שאומר גם דברים קשים אבל תמיד מאהבה ובדרך מקורית ומיוחדת. אי אפשר שלא לאהוב את אהוד מנור שפרסם למעלה מ1000 שירים ושידו הייתה בכל כך הרבה מיזמים פילנטרופיים ותרבותיים. אהוד מנור בא לעולם שלנו רק על מנת להיטיב !! וכך עשה כל ימיו.

אהוד מנור  היה מהיוצרים המוזיקליים שהחלו מתחילת שנות ה 70 לבטא את עצמם בגוף ראשון דבר שהיה מנוגד לשירי המולדת שהושרו עד אז ואשר מוקד ההתייחסות בהם היה על החברה בכללותה מה שרוטבליט לימים הגדיר "כל שירי ה-תחזקנה".למרות האמור לעיל הוא מעולם לא רצה להיות "שליח ציבור" מכיוון שעל פי תפיסתו, אין פזמונאי יכול לדבר אלא בשם עצמו. ואכן, הוא הביא לזמר העברי את קולו הפרטי, קול אינטימי, חושפני ורגיש, אך באורח פלא הפכה שירת היחיד שלו לשירת הרבים שלנו. 

על אף היותו הפיזמונאי המוכר והמושמע ביותר (ממש ככה!) אהוד מנור תמיד ישאר בשבילי ילד גינגי עם נמשים מבנימינה שגר עם הוריו ואחיו הצעיר יהודה בבית שעל יד המסילה. (האמת), אני חושב שבשביל כולנו, וזה רק ממחיש ולו במעט כמה צנוע ואוהב היה היוצר הנדיר הזה .

נורית הירש -היא מוזיקאית, מנצחת, מעבדת, פסנתרנית ומלחינה ישראלית. כלת פרס ישראל בתחום הזמר העברי שהלחינה למעלה מ-1,600 שירים. שירה הראשון שהתפרסם היה פרח הלילך ב 1965 למילים של, אחת שתיים שלוש מי יודע? (אולי רק ארי שמאי)… אורי אסף.

ולסיום ברשותכם זווית אישית, בחודש מרץ 2014 עשיתי את ימיי ולילותיי במקום קסום ומיוחד אשר נקרא "ארם בול" שנמצא במדינת גואה שבתת היבשת המכונה ה ו ד ו . הייתי אז בעיצומו של מסע רוחני עמוק וקיצוני ובאותו השלב כבר הבנתי בעוונותיי שהחיפוש והמסע עתידים להימשך עוד זמן רב ושגם אחריו כלל לא בטוח שאמצא את אשר אני מחפש. רק שלא הייתי מוכן לוותר על תשוקת החיפוש אותה ההיא שהביאתני עד הלום ושהתחילה אז דועכת אל מול פעמוני המציאות המהדהדים. 

כמדי אחר הצהריים הייתי סר למקדש העתיק אשר שכן על הגבעה ממנה ניתן היה לראות ביתר שאת את השקיעה המרהיבה של "שמש תפוז דם". היה לי פלאפון ישן עם אוזניות "מעט חולות" ושירים רבים שאספתי בדרך כאלו שהזכירו לי בית וחברים. ושם היה גם הוא "ללכת שבי" אבל לא בביצוע המוכר אלא בגרסת הכיסוי של אלון ברקאי והמחתרת (כן יש הרכב כזה) הביצוע הזה המם והלם אותי, עת הייתי מקשיב לו ההשכם והערב צורח את המילים כמי שמוכן להיות שבוי בתשוקת החיפוש כל הדרך כל הזמן מבלי לתת לה למות.

עם כל הכבוד לאילנית (ויש כבוד ) גרסת הכיסוי נותנת בעיני לשיר הזה מימד נוסף של ישראליות ושל עומק אישי וריגשי. נסו להאזין רוב קשב למעוואל הנפלא (סלסול מזרחי ) מיד בסיומה של השורה הראשונה מיד אחרי המילה "מעט" אוייי כמה שזה מקסים ואיך שזה זורק אותך לכיוון אחר (אפילו עמיר בניון לא היה עושה את זה טוב יותר) והסיום של השיר חזק לא פחות ומומלץ בווליום גבוה!!(ואל תרשו לעצמכם לוותר על זה, תסמכו עליי).ם אלון- https://youtu.be/QORO8dSKA-U אילנית – https://youtu.be/xJGDE6ov_rM 

קרדיט – עופר גביש