תמונות שקפאו בזמן.
"רחוב האגס 1 / מעל לחנות הירקות/הבית ריק עכשיו/ וחשופים הם הקירות/ אבל ספוגים הם זיכרונות של חג/ ריחות של יסמין / וניגון ישן שלסעודה מזמין"…
ראיתי עיר…
פברואר 2015 סמטאות וארנאסי (ירושלים של הודו) עירם הקדושה של החיים והמתים, מרכז רוחני ראשון במעלה, עיר האומנות המחול והמוסיקה
שעת צהריים…. אני מהלך לתומי בין הסמטאות הצרות כמבקש לאבד את הדרך על מנת שאוכל למצוא מחדש את הכיוון.. הולך בין סמטאות האבן ולומד להקשיב לצפונות הלב.בליל של ריחות מכל המינים והסוגים עולה ובא בנחיריי, הבושם של הודו…
לא רחוק משם בגהת השרפות שורפים את המתים.. זו זכות ומצווה אצל ההינדים למות בכלל ובווראנסי בפרט. שהרי ההינדים חוגגים את המוות לא פחות מאשר הם מקבלים החיים.(וכמה שזה עמוק ויפה).
בכוכיי מלאכה קטנטנים בינות לסמטאות האבן ספונים אל מלאכתם בעלי המלאכה… זו אומנות שעוברת מדור לדור ועל כן הם מבצעים אותה באדיקות ובצניעות קדושה.האנרגיה של ווראנסי אפלה אך אני חש ביראת קודש עוטפת אותי בעודי צועד.המורה של המורים שלי גר בווראנסי והקרבה אליו מציפה את ליבי א ה ב ה.
גללי פרות נחים על המדרכות באין מפריע, חריונים טריים מאותו היום ומאותו הרגע. לא מעט פעמים אתה נתקל בפרות שבאות ממולך בסמטה הצרה…ואין בכלל שאלה מי קודם למי?
אנו מתבוננים אחת בעיני השני וכמו מאשררים לרגע אחד ש.. הכל בסדר, הכל בסדר… אין חוקים/ ויש סדר.
ריחות תבלינים עולים ובאים בנחיריי אני עוצר… מריח, ממולל בין אצבעותיי ומחייך. סמוך לכוך התבלינים יושב בעל מלאכה, מוסיקאי… הוא מייצר סיטאר, לידו יושב לקוח (כנראה) ופורט על העוד מכוון אותו.. מאזין לו כמו רופא עם סטטוסקופ.אני פוסע פנימה, משלב ידיי בפרנאם ומתיישב… מתבונן ומאזין,לרגע אחד רק מקשיב… נעטף בצלילים ומסתלסלים בי זכרונות של חג/ריחות של יסמין/ וניגון ישן/ ש…/ לסעודה מזמין.
ונשתתקו שוקי פרס…
יום אחד בשלהי 1880 בעיר שיראז שבפרס (שהייתה ידועה תמיד בכישרונם של אנשיה לכתוב ולספר סיפור), קם יהודי דתי בשם רחמים בנא (על שם מקצועו כ-בנאי)לקח עימו את שלושת ילדיו ששמותיהם כאילו יצאו היישר מסיפורי המקרא אברהם- יצחק- ו…יעקב , נפרד מעיר הולדתו ועלה איתם על אונייה שהפליגה להודו, כשמשם עשו דרכם לעיר הנמל יפו.
המטרה הייתה י ר ו ש ל י ם ! או ליתר דיוק ציון .יותר משנה נדדו בדרכים. את רחמים לא הדריכו חזונו של הרצל וגם לא הקונגרס הציוני הראשון בבזל אלא אך ורק הכמיהה והכיסופים מספר התפילה שממנו נהג להתפלל כל יום עם שלושת בניו. כמיהה שהתגלמה במשפט "לשנה הבאה בירושלים". משפט שהיה מצפן, משאלת לב ויותר מכל… משאת נפש.
ליעקב בנא(הבן) ולאשתו רחל היה גם בן בשם אליהו, ואליהם הצטרפה אז למסע גם בת השכנים משיראז חנה שרה. כשחצו את הגבול אל האימפריה העותומנית, נאלצו כדי להעבירה להשיאה בגיל תשע לילד אליהו, שהיה אז כבן 13.כעבור שמונה שנים נולד לשני אלו בן יחיד ושמו מאיר. מבן יחיד ועדין זה, צמח שבט הבנאים כולו.
שלא כסבו וכאביו, לא רצה מאיר לעבוד כבנאי ולכן פתח לו אביו חנות ירקות ברחוב האגס 1 בשוק מחנה יהודה(שהוא נמנה על בוניו). איש טוב לב היה מאיר, צנוע, מתוק ובעל "קול בהיר וצלול שלא פסק להדהד בחדרים", כעדות בנו יוסי. שאחותו עליזה ז"ל קראה לו תמיד סוסי. סוסי בנאי. בבוא היום הושא מאיר בנא לבת דודתו בכורה מלכה (לבית)שבתאי, וממיטתם נולדו, בעזרת המיילדת המדופלמת בקלה, שבעת האחים והאחות עליזה לבית בנאי. ילדי מאיר והאם בכורה שיוסי בנה לא חדל להזכירה.
אישה קטנת קומה וחכמה, דומיננטית מאד שעל פיה יישק כל דבר, ש"הביאה ילדים לעולם בין כביסה לכביסה". בית צפוף ותוסס, "מיטה בתוך מיטה. ריחות שום וקינמון, ספר תפילה ומנורת נפט".והבית ההוא היה בשבילה מבצר, שם העמידה סירים וקיבלה החלטות (כי החלטות מקבלים רק במטבח!), שם ילדה ילדים, שם עשתה שבתות וחגים וממנו יצאה לכל מלחמותיה הצודקות ת מ י ד.
"אבל ספוגים הם זיכרונות של חג, ריחות של יסמין / וניגון ישן שלסעודה מזמין".
ג'וני גיטאר…
אהוד בנאי נכדם של מאיר ובכורה ובנו של השחקן יעקב הוא שורש! ונחל נובע מקור חכמה. גשר על מים סוערים.הוא פרס וישראל, וגם יצחק וישמעאל… הוא ברוקלין של קודש/ וברוקלין של חול/ פייטן יהודי צנוע/ וטרובדור של רוקנרול/ הוא שמנגן ברחובות לונדון וגר לבסוף בגבעתיים/ שרואה הכי רחוק/ ויש לו בכלל משקפיים/ הוא ג'וני גיטאר שפורט על סיטאר/ הוא הקול שבדממה/ הוא אנחת האדמה.
אהוד מתעלה מעבר לגבולות הזמן והמקום, הניגונים שלו נצחיים, שורשיים, רבי פשר ומשמעות. הוא שואל ומחפש, משיב מוצא ושוב שואל, תר ונודד, נזכר ומזכיר ותמיד משאיר מקום… אף פעם לא מלא בעצמו, נוכח… אי אפשר שלא לאהוב אותו. אי אפשר ! סרנדות של אש…
אהוד בנאי בשבילי הוא מבני ישראל היושבים על המדרגות העולות לבית המקדש ומנגנים ניגונים והראשון לחבר בין מוסיקת הרוק למוסיקה היהודית ישראלית.הוא סגסוגת תרבותית עשויה מכל הזרמים המוסיקליים שזרמו פה מאז ומעולם, לתפיסתי הכל מתנקז אליו ונובע ממנו. כמו גם מיוסי הדוד האהוב ה מ ל ך ! בכיר אנשי הבמה הישראלים מאז ומעולם.
"כשאני רואה את אהוד, יושב ופורט על הגיטרה ושר בקול חם שירים שאותם הוא מלחין, אני מיד רואה אותך סבא… איך היית יושב בחצר ביתך או בקצה חנות הירקות, הופך ערמונים על אש הגחלים, תוך כדי שאתה פורט על העוד ומהמהם לעצמך שיר געגועים בפרסית…ואני יודע היום כמעט בוודאות שזה ממך, הרצון הזה לשבת בין אנשים ולספר להם סיפור בכל דרך אפשרית במחזה, פזמון, או שיר.(כותב יוסי לסבו אליהו יעקב "מכתב ברוח" שנים רבות אחרי מותו).
סבא אליהו יעקב שהיו כל נכדיו מחכים לו בליל הכפרות שלפני יום הכיפורים, על מנת שיסובב מעל כל אחד מהם את התרנגול וייתן להם את ברכתו לכל שמונת נכדיו אותם בירך תמיד לפי הסדר מהגדול לקטן. ולקבל אז ברכה מהסבא…זו הייתה זכות גדולה. זכות ומצווה.
"רחוב האגס 1 / ליד מורטות העופות / ספרי קודש ישנים/ מונחים בארונות"
במשפחת בנאי של הזמן ההוא אין כסף ומותרות, חיים בדוחק פרנסה בקושי ובצמצום, מתפרנסים ממכירת ירקות בזמן שאנשים אוכלים רק לחם… אבל בעולם הישן הזה כל אחד יודע את מקומו יש סדר והדרה, כיבוד אב ואם, מצוות, שמחת הלב ותוגת הגעגוע.
"ואין עצה ואין תכונה כנגד הזמן / הולך לו הגדול מגיע הקטן"
הם ישנים מיטה מעל מיטה 7 אחים ואחות אחת . לחיים בנאי (אלברט פירות) קוראים חיים לאחר ששני הילדים שקדמו לו מתו … חיים על מנת שיזכה לחיים .לפעמים בלילה החלומות שלהם מתערבבים אחד אצל השני מרוב צפיפות. צפיפות ו…קרבה.אין כסף אבל יש שמחה בלב. יש דין ויש דיין ויש סיפורים שמספר סבא אליהו … המון סיפורים. על ארצות וממלכות רחוקות, עולם של אגדות… שרחוק כל כך מסמטאות ירושלים ומהחיים האמיתיים והדלים.בלילות החורף הקרירים כל הילדים מסתופפים סביבו.. מתחממים אחד מהשני… קר בבית הסב אבל חם בלב. סבא אליהו הוא מספר סיפורים פנומנלי.
גם אמא בכורה מספרת סיפורים וגם הבן יוסי שבתור ילד לא מפסיק לחלום…לחלום על הצגות סיפורים ובימות עולם. גם שנים אחר כך כשהוא ישיר שירים הוא למעשה תמיד וקודם כל יספר סיפור. "שחקן צריך לבדר את האיש היושב באולם. לספר לו סיפור… אדם קונה כרטיס, נכנס, עושים לו חושך, פותחים מסך והוא צריך להרגיש שעל הבמה יש גשר ובית, גשם וחום, איש עצוב ואישה מאושרת ושחקנים שלא חשוב מה שמם האמיתי". יסביר יוסי את התשוקה לספר סיפור, תשוקה המהולה בגעגוע ובניחוח ילדות.וכך גם אהוד…
אין לנו במוסיקה הישראלית מספר סיפורים כאהוד בנאי, אצל אהוד כל שיר הוא סיפור, זמרים אחרים שרים (וזה בסדר גמור) אהוד לעומתם מספר סיפור.(גם עמיר לב)אבל אין כמו אהוד. אני מהלך אתו ברחוב שמעולם לא הייתי בו ורואה בברור כל תמונה ותמונה.אני מקשיב לרחוב האגס 1 ומתרגש כל פעם מחדש מתרגש ומתגעגע.
אהוד שר על משפחת בנאי ואני חושב על משפחתי שלי… שהרי כל רועה יש לו ניגון מיוחד משלו. אני נזכר בבית החם שגדלתי בו… בעולם הישן שלנו .. כי זה מה ששיר טוב עושה לך הוא לוקח אותך אליך גם אם נכתב על מישהו אחר איזה שיר… איזה ניגון.. פיוט של הנשמה.
אסדר לסעודתא– אערוך הסעודה/ בצפרא דשבתא-בבוקר השבת.
ואזמין בה השתא- ואזמין עליה עתה/ עתיקא קדישא- את עתיק יומין (הנוכחות האלוהית הגבוהה ביותר).המשורר מזמן את העתיק והקדוש, ברצון להחיות את הזיכרונות…
ולהושיב לשולחן את הקודש השוכן בארונות.לחבר את המסורת העתיקה לזמן הנוכחי, כדי שכמו יין טוב ישמחו בו הנפשות בשורות שמתחילות את הפיוט שכתב האר"י הקדוש.
פיוט שאותו נוהגים לשיר בזמירות שבת בבוקר.אהוד בנאי בחוכמת הלב הרגישה שלו מקרב אותי ליהדות יותר מכל מוסד דתי כזה או אחר. עכשיו תגידו לי שכשאתם שומעים את אהוד מתפייט בסוף השיר בשורות האלו אתם לא רואים את היקרים לכם מסובים איתכם לאיזה שולחן ערוך כהלכתו וכטוב ליבכם ביין ממלאת את ליבכם האהבה והתוגה לאילו שאינם…אלו שאהבתם מכל.
אחרית דבר…2021…
שער הברזל כבר נעול והמדרגות של הבית ברחוב האגס 1 עולות השמיימה. אין יותר בית מעל החנות. נעלמו גם מורטות העופות. ברחוב התפוח סגורה חנות הירקות של סבא אליהו ומאיר בנו."הבית ריק עכשיו" מסתלסל השיר של אהוד בנאי מגגון השוק, ובקפה אצל עזורה תלוי ציטוט של יוסי ועל שער האבן חקוק עדיין השם המקורי של הבונה: "בנא".נדמה כי השוק כולו מלא בשמות הבנאים כקמיעות וכתזכורת לשבט שפרץ מבין העגבניות והאגסים 130 איש ואשה, שרבים מהם כיום שרים ומוכרים. ראשית המשפחה כבר מצופה פה מזמן בלכה השקופה של האגדה .
בשנת 2000 בעקבות בקשתו של יוסי מעריית ירושלים שונה שמו של רחוב האגס והוא נקרא מאז רחוב אליהו יעקב בנא(י) על שם הסב האהוב. ובאותו "מכתב ברוח" סיפר על כך יוסי לסבו (שלעניות דעתו לא היה אוהב את המחווה הזו): "אבל תבין סבא… עשיתי מה שעשיתי לא כל כך בשבילך כמו למען הדור הבא ואלה שיבואו אחריו .שידעו שחיו פה פעם אנשים קשי יום, אבל עם אמונה בלב וחלום בעיניים".
אז "בחייאת" שלעולם לא תפסיקו לחלום ! ושתהיה לכם שבת של שלום – https://youtu.be/YWDAXGokSk
