בלילות של ירח מלא/ דמיון הופך למציאות.."
מספר אחת ! תשמע… אתה פשוט מספר אחת!" אהב כשהחמיאו לו כל השנים בזמן שנזרקו לאוויר כל מיני שאלות רנדומליות עליהם היה תמיד הראשון להשיב נכון ! היחידי שיודע תמיד את התשובה .
לא הייתה שאלה, כמעט בשום נושא שהוא לא מיהר להשיב עליה, בשלוף! ללא שום בעיה בכל תחום ובכל נושא.תמיד! טוב כמעט תמיד… לפעמים אם היה מפספס בתשובה הראשונה אז היה בצ'יק מתקן את עצמו ומדייק בשנייה ואז בודק בכתובים למה טעה ומארה לכרבו עוד טון וחצי של אינפורמציה כזו ואחרת.
יותר מהכול הוא אהב לדעת … הכול ! היה סקרן, אינטליגנטי ובעיקר בעל זיכרון פנומנלי. מגיל צעיר הפנים שידע זה כוח ומכיוון שהיה ג'ינג'י קטן קומה, שמנמן ולא מושך בעליל(בעיקר בעיני עצמו) ניתב את עצמו באופן טבעי לעולם הידע מקווה שמשם תצמח לו הישועה. ועל כן קרא… וקרא … ושינן וזכר כמעט כל פרט ופיסה של אינפורמציה . מוסיקה, כלכלה, צבא ובטחון, ביולוגיה, פיזיקה וכימייה , אישים והמצאות, היסטוריה, אמרות כנף וציטוטים , תרבות ואמנות , פילוסופיה, תחבורה, מיתולוגיה יוונית, מצרים העתיקה, העולם החדש, מזון ומשקאות, ובעיקר ספרים וסופרים .
בינו לבין עצמו היה מתבדח לפעמים עם הטובים בחבריו שכמות הידע העצומה שאצורה אצלו בתאי הזיכרון מהווה ממש תוספת משמעותית למשקלו החריג אבל שאין לו ברירה אחרת כי אחרת הוא עלול למות בצמא … הצמא לידע.
הוא סיים את העממי ואחר כך גם את התיכון, היה תלמיד מצוין לא כי שקד על לימודיו יתר על המידה אלא מכיוון שקלט מהר, הבין ! ותמיד זכר.הוריו היו דור ראשון לניצולי השואה אנשים פשוטים שקטים ואפרוריים, מכונסים בתוך עצמם ורוב הזמן שותקים.. בוהים בחלל ושותקים.. כמי שהורגלו מגיל ינקות שלא להרעיש יתר על המידה… שלא להפריע את רצף הזיכרונות המסויטים. הוא היה בנם היחידי מקור גאוותם והשתדל כמותם לפניו שלא להפריע את שתיקתם בתנועות חדות וקולות רועמים.
אנשי עבודה היו הוריו, ישרים והגונים התפרנסו שניהם מפקידות כמקובל אז וגם שם(במשרדים האפרוריים) השתדלו שלא להפריע את שלוות החיתום והרישום .אבל איפשהו בתיכון של שנות ה-80 בין הכיתות שישית לשביעית משהו בו החל פתאום להשתנות…אולי היו אלו ההורמונים שהרימו ראש, או מוזיקת הפאנק ששטפה אז את גלי האתר אבל טיפה ועוד טיפה ואבנים שחקו מים..והנער המחונן והאנליטי הפך לפתע למורד (בעיקר בעיני עצמו) לרוקר(בשקל ושלושים) שבועט במוסכמות וחוסך שקל בשקל בשביל לקנות לעצמו קטנוע ואחר כך אופנוע ואם השנים כבר אופנוע יותר גדול וכן הלאה וכן ככה.
"אני מוכרח את זה בשביל האיזון אחרת פשוט אשתגע מרוב שאני בסדר כל הזמן.. נשבר לי להיות בסדר… אני רוצה להיות מורד ! פרוע ושלוח רסן… אחד כזה שסופרים אותו שעושים לו חשבון ולא רק בגלל שהוא חכם… נמאס לי להיות הכי חכם אני רוצה להיות הכי חתיך! הכי ספורטאי! הכי נחשק הכי נחשב…זה מה שאני רוצה " כך רצה… וקיווה… והתפלל…ו… לא היה .
חבריו הקרובים אהבו אותו, אפשר היה לדבר אתו על כל נושא שבעולם מפני שהיה חם וקשוב, מכיל ומבין, מייעץ ומנתח משתמש בתבונתו השכלית בכדי לפתור להם את סוגיות הלב בעיקר את הדברים שבינה לבניהם.הוא קנא בהם במחשכים, בחבריו…כל אותם האלו שכבר היו עם נשים שהחפיצו אותן שהרשו לעצמם לבגוד ולהחליף והוא… הוא בכלל עדיין בתול … סטטי ובתול.לא אמר אף פעם את מה שהתחשק לו באמת אלא רק את מה שנכון היה לומר.
הוא סיים את התיכון והתגייס לחיל המודיעין,(לא 8200 ולא עניינים) חשב, ניתח, הנדס לא היה עילוי אבל היה בהחלט חיובי, ונחשב… אחד שסופרים אותו.ישראל של אז עוד טרם הייתה למעצמת ההייטק של היום …"לא זיהיתי את הכיוון הזה" (יאמר לימים) "ובכלל… אני איש של מילים ולא של מספרים".השנים חלפו..(כי זה מה שהן עושות… ) את הכתפיים הלבנות התחילו לעטר אצלו קעקועים שונים ומלאי משמעות.. כל מיני סמלים פאליים ומיני משפטים שהיו בשבילו עולם שלם שכמס כל שנותיו פנימה ושעכשיו החל לתת לו ביטוי חיצוני.הוא גידל זקן ג'ינג'י לצד קרחת מפוארת… נסע על אופנוע גדול וקעקע גם את גב היד והרגליים אבל גם את התובנה שהוא פשוט מי שהוא… ולא אף אחד אחר.
"הקעקועים, האופנוע והמוסיקה הם המרד הקטן שלי" נהג לומר. "זה מה שנשאר לי… הרי גבוה וחתיך אני כבר אף פעם לא אהיה…אז לפחות את זה.הוא קידש את הנשים והשתוקק עליהן (כי לא היו מעולם שלו…) העריץ את הקלאסיות שלהן, את עדינותן ויופיין, פסיעות הליכתן. "צעדי אהובה /על פרחיו פסיעותייך / לבשי חלוקך הוורוד לעת ליל/עוד מעט ואבוא אלייך…"היה בו אלמנט נשי מובהק… מכיל.. מטפל …ומנחם.. היו לו הרבה חברות אבל אפילו לא בת זוג אחת. הוא היה להן חבר קרוב אבל לא אהוב ובטח שלא מאהב..
והוא רצה הו… כמה שהוא כבר רצה..
ואז… בפעם הראשונה שהחברים לקחו אותו בלילה למתחם הבורסה ברמת גן לחגוג לו יום הולדת במועדון חשפנות, הוא הבין בבת אחת את הדיסוננס בין החיים עצמם לבין איך שהוא רואה אותם. ההתערטלויות…ההחפצה.. הבוטות…כל התעשייה הזו… והנה הוא בתווך דרוך , קפוץ מת לגעת ולהשתחרר אבל הסיטואציה שוברת לו את כל התבניות.. איפה הקלאס העדינות ? הנשיות .. הקולות התערבבו בו חוזרים ונשנים הוא לא הבין מיהו לעזאזל?? מי ה ו ??
והחברים הטובים הגישו לו צ'ייסר ועוד אחד ואחד נוסף…ושכטה קטנה לעידוד ..ושורה וחצי בשירותים…והנה היא כבר יושבת עליו ומנענעת את עכוזה והוא… הוא בכלל נהנה מזה, מה זה נהנה הוא מלך ! מ ל ך … אז מה זה אומר עליו לעזאזל מה ? כנראה שהוא לא טוב כמו שהוא חשב כל השנים.. הוא בהמי כמו כולם… ארצי, גשמי, ייצרי…
הוא רק חיכה שזה כבר ייגמר שיחזור בשקט הביתה ויעשה סדר במחשבות.מיהו לעזאזל ? מי ??
זמן קצר אחר כך התחיל להתאמן בקרטה… רצה לשבור לנפץ תבניות… הלך והתחזק אט אט אבל עדיין נשאר שמנמן ונמוך אמנם מוצק! אבל עדיין חווה את עצמו כ"ברנש" בלתי מושך בעליל.חברה משותפת הכירה לו את חברתה הם יצאו פעם פעמיים ושלוש , הוא חשף בפניה דברים שכתב, גילה לה את צפונות ליבו… היא אהבה את זה העריכה אותו על האומץ ועל הרגישות…קילף מעצמו שכבה אחר שכבה כמו בצל והיא דמעה מהתרגשות הנה זה קורה גם להם לשניהם .."יש לנו אהבה / היית מאמינה / אחרי, אחרי כל המדבר הזה/ איזו נחמה"…
הוא נרשם ללימודי ערב במשפטים…זה היה חשוב לעבודה שלו בעירייה שהייתה קצת כמוהו מסודרת, מאורגנת , תבניתית, קבועה .. כמו אצל הוריו.הוא השתגע שם משעמום אבל לא היה בשל להמציא את עצמו מחדש חונך שעבודה מסודרת זה החיים עצמם. אפורה כמו החיים ליתר דיוק.מבחינה חברתית הוא היה אז בשיאו. נחשב בעבודה למצחיק למקובל מוערך שווה! בנוסף לכל אלו הייתה לו גם אהבה ואחר כך אישה ולפני שהוא שם לב היו לו פתאום חיים ! שלמים… זוגיים…א ו ה ב י ם…
ציר חייו נע אז רוב הזמן בין נתניה בה נולד ושבה גרו ליקנעם "סיטי" שם עבד במחלקה המשפטית של העירייה.בערוצי הטלוויזיה השונים הוקרנו כמעט כל הזמן שלל חידונים עם כל מיני מנחים דקיקיי גזרה וחנוטים שעסוקים בעיקר בלשמוע את עצמם מדושני היבריס ונוטפי כלום (על פי הוראות הזכיין).
"אתה חייב ללכת לשם" אמרו לו בעבודה.. והחברים מפעם .. והחברים של היום, וההורים שלו… אפילו הם סוף סוף אמרו משהו "אתה תעשה להם בית ספר אתה חייב ללכת" … ו.. הוא שמע והתלבט וחשש והיה חסר בטחון ..שאל אותה , התייעץ… והיא השיבה "מה יש לך להפסיד? …אין פה איזה סיכון גדול בסך הכול חוויה נחמדה ואתה הרי יודע הכל ..באמת שאתה יודע אבל תעשה מה שאתה חושב אני איתך בכל מקרה"…
הוא חכך בדעתו מספר ימים נוספים שיתף בתחושות התייעץ, התלבט "בחייאת ראבאק אמר לעצמו ההשתתפות פה זה לא העיקר , אני חייב לנצח! ואם לא לנצח אז לפחות לצאת גדול להביא תוצאה פגז! הם לא מבינים זה לא הכסף… אני שם את כל הביצים שלי בסל הזה! זה למעשה מה שמגדיר אותי! מאז… עוד מבית הספר.. אם אני אכשל עלול לצאת ממני כל האוויר ומה אז יישאר לי?? זה לא כל כך פשוט בשבילי.." לבסוף ביד רועדת הוא חייג לטלוויזיה ודיבר וסיפר והשיב …ואחר כך הוזמן לאודישן ועבר גם אותו. ואז הגיע מועד הצילומים..הוא לא סיפר לאף אחד חוץ מלאשתו … לא רצה סתם להלחיץ את עצמו מה שכן סיפר לסביבה הקרובה שהחליט ללכת ולהשתתף ושהוא עוד טרם יודע מתי …
"אבל אי אפשר לעצור את הזמן/ אז יאללה תן גז / לא אכפת לנו לאן"… וגם יום הצילומים הגיע בסוף. לכבודו הוא לקח יום חופש מהעבודה עלה על המכונית הממוצעת שלהם ונסע לעיר החלומות תל אביב. נרגש היה … הינה הוא עומד לממש את תכלית חייו …קיווה שכל הררי הידע שצבר במהלך חייו יעמדו עכשיו לשירותו ויתפוצצו בפניו של הקהל הישראלי זה שבאולפן וההוא שבבית הנה יש לו הזדמנות נדירה לממש את עצמו ועוד בשטח שלו כפי שתמיד חלם בדמיונותיו .
הוא הגיע לאולפן נרגש … נסער… הלב דופק הדופק מואץ.. מהר מאוד נחרד להבין שהוא חלק מפס ייצור ושאף אחד או אחת לא הולכים להתייחס אליו יותר מדי… יש להם כמה תוכניות כאלו לצלם עכשיו ברצף והוא בסך הכול פריט בודד בשוק הבשר הזה של הטלוויזיה.המאפרת טובת המראה הייתה נחמדה אליו.. הרגיעה אותו במעט …"זה היום שלך תנסה להנות מזה" יעצה לו כמו גם לאחרים.. אפילו היא נראית טוב חשב לעצמו כולן נראות פה טוב בעיר הזאת ובדיוק בגלל זה אין לאחד כמוני מה לחפש פה… אבל זה הצ'אנס שלי להוכיח להם… להן… ל כ ו ל ם.
שעת השין הגיעה . הוא נכנס לאולפן והתייצב במקומו .. מנהל הבמה הסביר לו לאיזו מצלמה עליו להביט " תסתכל לכאן ותתעלם מהמצלמות פשוט תהיה אתה"."כולם מוכנים… אחת שתיים שלוש ו.. אקשן!"..הצלמים צילמו.. מוסיקת הרקע התנגנה בעוצמה , המנחה דק הגזרה חייך את חיוכו המפורסם חנוט בחליפת שלושת החלקים .."זה היום זה הזמן זה הרגע/ החופש קורא לי לצאת / לחיים חדשים"… התנגנה השורה של להקת בנזין בליבו…ותדלקה כהוגן את האמביציה וההתרגשות. הוא היה המתמודד השני ..ידע את כל התשובות שנשאל המתמודד שלפניו רק שלרוע מזלו גם המתמודד שלפניו ידע אותן.זהו ! עכשיו עוברים אליו עכשיו תורו אין יותר לאן לברוח אין לאן להסתתר…
הוא חשוף, נמוך, ג'ינג'י חכם , אבל זוכר…יודע .. יש לו צ'אנס אחד בשלב הזה אם יטעה פעם אחת זה נגמר אבוד לו!המנחה פונה אליו שואל אותו מספר שאלות אישיות… הוא משיב מחויך תשובות קצרות מדויקות ..( יו יה אני שואל / יו יה אתם עונים) "אתה מוכן" ?(שואל המנחה )"נולדתי מוכן" (הוא משיב בחיוך ) "קדימה בוא נתחיל" "קדימה שוט" ! (הוא עונה) שאלה ראשונה- "איך קוראים למאמן של מכבי נתניה בכדורגל" ?ששששש…שקט עמום משתלט על החלל הצבעוני המרצד…(נתניה…יהלומים..אסי אבוטבול…ריקו שירזי…שלמה שירזי… עודד מכנס, מוט'לה שפיגלר… מכבי תל אביב… מכבי יפו… משה סיני, פולי מהגששים…עג'מי…מרמורק…שלמה ארצי…ירח… הקופסא… האורווה…חסמבה…ג'ימי טורק… שלמה שרף…דג אבו נפחא… בוב ספוג…בובה של לילה..) מסתובבים וטוחנים גלגלי המחשבות..בום !!! הלם ! שוק ! פיק ברכיים… אין לו מושג ..אפילו לא שמץ .. הוא באמת יודע ה מ ו ן,ה מ ו ן!! בכל כך הרבה נושאים …זוכר משנן , תופס, קולט מבין …בהכול !! חוץ מכדורגל ישראלי…השעון מתקתק…והוא לא יודע… הוא פשוט לא יודע… (והאמת שגם אני לא) ..
המנחה סופר ביחד עם השעון, מחשב את קיצו לאחור…חמש …ארבע.. שלוש…שתיים.. אחת..טזזזזזזז…זמנך עבר ! (צורח בראשו הקול של אורי זהר בחידון התנך)."יקירי צר לי "משיב המנחה "אבל אנחנו נאלצים להיפרד ..חבל דווקא מרגיש לי שהיית יכול להיות מצוין.. לא נורא אולי בפעם הבאה "…(מה שנקרא גם תהיה פעם הבאה…)הוא מוריד את הראש ונפרד.. (וכי מה יעשה?) מוריד את הראש עם כובע הקסקט השחור שקנה במיוחד לתוכנית ויוצא משם מהר כל עוד נפשו בו… מושפל… נבוך… חולף על פני המאפרת שכבר ממש לא חביבה, על פני מנהל הבמה שגם בשבילו הוא כאוויר עכשיו…הוא לוזר אולטימטיבי.. קטן נמוך ו.. עכשיו גם אחד כזה שלא יודע.אבוד לו… קלונו נחשף לעיני כל… מזל שהוא לא סיפר לאף אחד מתי התוכנית… אולי הם לא ייראו לא ידעו…לא ישימו לב, הלוואי…
הלוואי והוא פשוט יוכל להעלים אותם עכשיו, אולי אפילו ירכוש להם כרטיסי טיסה מתנה לכל מכריו בול על התאריך שהתוכנית אמורה לעלות לאוויר… יפתח תוכנית חסכון ויישלח את כולם לחוץ לארץ רחוק מכאן מהבושה והם לעולם לא ידעו…אולי יחזור פנימה יתפרץ בכוח! (של קרטיסט) יהפוך שולחן …יתחנן.. ימחל על כבודו שיתנו לו עוד צ'אנס ואז כמו בסרטים הברווזון המכוער יהיה לפתע לברבור.. אל תהיה קשה על עצמך לפחות ניסית… סחתיין על האומץ! סחים לו הקולות שבראשו … איזה ניסיתי מה ניסיתי לא היה לי צ'אנס הוא ממהר לבטל אותם.
שפל מבט הוא מדדה את עצמו במגרש החנייה האפרורי, בזמן שלמעלה באולפנים מרצדים אוקיאנוסים צבעוניים של ניאון.. המרחק בין מי שהוא למי שהיה רוצה להיות מעולם לא היה גדול יותר… שפוף ומהורהר הוא נכנס למכונית…מניע ונוסע חזרה הביתה ל… נתניה .- https://youtu.be/6JixINzXYvc
