שלא תעיז אהההה …שלא תעיז הוא יהרוס לך את המסיבה! כך בעגתו המיוחדת ובקולו המחוספס מסיגריות ואלכוהול נהם לי עזרא מרמילישטיין (ברבוניה) עת שאלתי אותו אם יש לו דרך כל שהיא להביא את שמוליק קראוס למסיבת השחרור שלנו… אז ויתרנו ,אם כי לא בשמחה.
זה היה בסוף 88 בואך 89 פינת שינקין והטעויות. היינו ישובים שם ספונים בפינה הקטנה של עופר, אני, זלדה ,פיזי,חיים שעבד בשליחויות וכל יומיים היה בחופש כי היה מתרסק על הכביש מרוב שהיה מסטול כל הזמן… מדי פעם שרקו היה מצטרף וגם הג'ינג'י לפעמים אבל רק לפעמים, כי לג'ינג'י אז כמו היום היו תמיד קוצים בתחת.
בשבילי היו אלה ימים ראשונים של חשיש והזיה ,רעב בלתי נשלט שאלמד לכנות (מאנציז ) וצחוק אוי כמה צחוק עד שהבטן כמו הולכת להתפקע אילו בושות עשיתי להם המעשנים הוותיקים , בכמה שולחנות נתקלתי עם עיניים אדומות באיזה טירוף אכלתי ואיך שלא יכולתי להפסיק ולצחוק.
בלילה… היינו פורשים לישון במרתף של שרקו כשברקע התנגן לו חזור ונגן הדיסק האלמותי של אל סטיוארט. year of the cat. בבוקר כשהצליחו לקום היו פורשים אחד אחד לעמל יומו מי לצבא ומי לפרנסה . בוא נאמר שהרבה הם לא תרמו (וזאת בלשון המעטה) לכלכלה הגלובלית. הם היו בעיקר צרכניים והרבה פחות יצרניים.
וביניהם הסתובבתי גם אני, ילד בעיר… רך בסמים על סף שחרור מהצבא שלא באמת עשיתי . חושש כל רגע מההתפכחות שלאחריה אצטרך לשרך את רגליי הדקות בפאתי דגניה ,בואך אי השעמום שנקרא אז כהיום עמק הירדן.
והיו לי חלומות בראש על מקומות שאפתח, על בחורות ,על אלכוהול שבקושי יכולתי לממן ,ועל אוכל של עיר (כי כשמשלמים זה תמיד יותר טעים) ושלא יספרו לכם אחרת… מדי פעם צבי שיסל היה נכנס שותה כמה קפואות צורח את נשמתו לאלוהי האלכוהול ומשיב רוויתו לבורא.גם פיצו (פילוסוף רחוב תל אביבי) עבר מדי פעם ,הייתי עט עליו ומסתער בשאלות דלות על ניטשה וסוקרטס כשבקושי רב נתתי דעתי לתשובות.
וחיכיתי לו …
אוי כמה שחיכיתי לו,
למלך שכבר אז זרקה בו שיבה…
הייתי יושב מול הרחוב ומתבונן בשבים ועוברים, סופר מעותיי הדלות כולי תקווה שיכנס לפינה הקטנה בשיינקין או שסתם יעבור ברחוב . והוא לא בא … מיכאל, יותר נכון קראוס שמואל, כך שנאלצתי להסתפק בקלפטר האנומלי שכבר אז לא כל כך היה נורמאלי. בדמיוני ראיתיו חולף עם חולצת גינס פתוחה כשרעמת שיער עבותה מכסה את חזהו וראשו ,נוהם בקולו המחוספס גוער ומשתלח. האמנתי שאהלך עליו קסם שיזהה בי את פוטנציאל ההרס העצמי שיאמץ אותי לחיקו באחוות משוגעים שיגיד לכולם מצאתי! .!!אחחח כמה כשרוני הייתי כבר אז בלהרוס לעצמי את החיים.
ידעתי כמעט כל שיר שהלחין ושר בעל פה, הייתי בקיא בכל הסיפורים מימי החלונות הגבוהים דרך הסרטים המכות והאשפוזים, שיננתי שמות כמו ייבי, וצפאי, אורי ליפשיץ ,חצקל איש כסית, ודוד הזקן , מונה זילברשטיין ,שמוליק ציזיק, אילן וירצברג, גזי חקק והחוף המערבי למדתי שמות של כדורים ואף ניכסתי לעצמי פרובלמות. אפילו את השריקה בסוף סוס עץ של רוטבליט (אלא מי ?) למדתי לשרוק בלי טעויות התאמנתי עליה אנה ושוב אנה ושוב. והוא לא בא..
חזרתי לקיבוץ חפוי ראש ודל תקציב .. נפרדתי משיינקין, וממועדון זמן אמיתי שהיה אז הפופולרי בעיר, מהפינה הקטנה של עופר מהטחינה עם השומשום ומהשניצל בפיתה שטרפנו בשיאו של המאנציס לא לפני שפילחתי להם בבוקר קצת מהחשיש, (סליחה.)
לפעמים כשהייתי מדדה את עצמי לבית הוריי בשעות הצהריים (טרום שובם מיום עמל) הייתי מקפיד להוציא את התקליט אחרי עשרים שנה ולהתבונן בהקדשה של ענת ויפתי ,"לאבא ואמא גם אחרי עשרים שנה עדיין אוהבים את אותם השירים ואותם הזמרים". אהבתי במיוחד להגביר בקיצוניות כשקראוס שר: "אחרי עשרים שנה היה היה לי רע את שיר המעלות האם אתה שומע"..? פנים ושמות היו חולפים במחשבותיי עת הייתי צורח את המילים פורט על גיטרה דמיונית. והוא לא בא …
מדי פעם הייתי קורא שהתאשפז פה, הלך מכות שם ,חבט והצליף עישן או הסניף . ויראתי אותו .. הבטתי עליו מתוך ספר צילומים ישן של כסית הם נראו לי אחרים כולם, בוהמיינים מדופלמים מדושני עונג ומבושמי אלכוהול.. האלימות שבו קרצה לי, ומשכה אותי, רציתי להיות כמוהו!!! חזק , מפחיד , ומטיל מורא, אחר, מסוכן, מסתורי ובלתי ניתן לריסון. לא התעסקתי בניתוח פסיכולוגיסטי זה מה שרציתי להיות.!! ולא הייתי. והוא עדיין לא בא…
הוא הבליח פעם בסיבה למסיבה אצל מני פאר וישב שם גדול וצוחק שר על איך עושים תקליט והייתה לו תפאורת חברים אזוטרית ולא מחייבת היה פלייבק והוא עדיין היה ענק. הוא לא הרבה להתראיין והייתי צמא לשמוע ולחקור לדעת לחקות ןלהתחקות..
חזרתי מלוס אנגלס אחרי כמעט שנתיים, שמעתי שהוא מופיע בברחש בגליל אז נסענו כמה חברים ישבנו והייתי מהופנט. קראוס על הבמה שר, אילן וירצברג מנגן, הפקה דלה משהו אבל למי אכפת? הוא היה צרוד ושרוט והשירה נשמעה ריקה אבל ראבאק ראיתי את קראוס הוא היה!! הוא נמצא ,הוא סוף סוף בא!!!
בסוף ההופעה הוא צרח משהו לעזרא שישב בקהל וידעתי שהם הולכים אחר כך לפצל איזה אטום קטנטן ושהם כנראה (רק כנראה ) לא יקראו לי. חזרנו הביתה.. ראיתי את קראוס סיפרתי להורים התרגשתי, סגרתי מעגל יותר נכון אני סוגר עכשיו…
לימים קראתי שמיקי מפאב הלוגוס המיתולוגי איפה שיוסי אלפנט קיבל מנת יתר מרופא ומת (הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות) אמר ששמוליק קראוס יכול להופיע אצלו תמיד איך שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה הוא, ורק הוא! אז הלכתי ללוגוס והייתה הופעה של דפנה ארמוני… בכרם אין בוצר רק שועלים.
יד מושטת לב פתוח
שאי קולך קראי לרוח
שתנוח על כולם…
אור אז יעלה מאופל
כמו יונים מעל האופק
שיר לחופש לאדם…
