סתיו 78  שיעור מלאכת יד בית ספר עממי אי שם בצפון הארץ. אחד אחרי השני הם צועדים בסך, עוברים את דלת העץ הישנה ונכנסים פנימה. נערים צעירים ודקיקים בכיתה השישית, כל החיים עוד לפניהם…ריחות של לכה ודבקים שונים מהולים בעץ ונשורת מפלרטטים עם ארובות האף. הוא אוהב את הריח הזה,

1984 בית ספר תיכון מפורסם בצפון הארץ   חם …מהביל אבל גם כחול, ירוק ומפוצץ בתום נעורים… עד לכיתה יא למד בתיכון האזורי , טוב (בואו לא נגזים) שהרי ליתר דיוק לא ממש למד , אלא בילה רוב הזמן במגרש הכדורסל ועל הדשאים המוריקים בין הכיתות. מגמה סולארית קראנו לזה אז

"צלי-קדירה…תשערו נא לכם, שנתבשל יפה ונצטמק יפה עד שלא נשתייר ממנו אלא תמצית שבתמצית.. מועט מחזיק את המרובה, מתובל, מפוטם ומכורכם, כהה מן הכהה כזיוו של יום שעובר, והבל חם מיתמר ועולה ממנו ומבשם את כל הבית ריח ניחוח.אותה שעה, מיד נחירי-אפך מזדעזעות ולשונך מתרגשת ולבך רודף עליך ונפשך מפרכסת

בלילות של ירח מלא/ דמיון הופך למציאות.." מספר אחת ! תשמע… אתה פשוט מספר אחת!" אהב כשהחמיאו לו כל השנים בזמן שנזרקו לאוויר כל מיני שאלות רנדומליות עליהם היה תמיד הראשון להשיב נכון ! היחידי שיודע תמיד את התשובה . לא הייתה שאלה, כמעט בשום נושא שהוא לא מיהר להשיב

"שום דבר לא הכין אותי באמת, למה שעתיד היה לקרות לי בסוף נובמבר 2018 ואולי, אולי בעצם כל חיי הובילו אותי לנקודת הקצה הזו? ימים יגידו…מה שבטוח, אני כאן עכשיו !  בכדי לספר "…  (קטע מתוך יציאת מצריים הפרטית שלי). אור באפילה (פרק 15) סוף דצמבר 2018 בית של תקווה

"תגידי מה יש לך ? למה את שותקת ורחוקה? אני לא מבין…לא ראית אותי שבועיים למה את ככה? זה מוזר… זו לא את שאני מכיר..נו… תגידי לי … מה קרה ?אני לא טמבל אני מרגיש שקרה משהו … אמרת לי שאת אוהבת אותי אבל את לא מתנהגת ככה מה קרה"

טעם הלב (זיכרונות מהמטבח של מרגלית צפתי) אתמול בצהריים עת קדרו פני השמיים וגשם רב זעף , החלטתי לפנק את עצמי במרק גולש חורפי חריף ומהביל, כזה שצבעו ארגמן אדום ובשומת  קימל מעלה בנחיריים. ואז באחת  נזכרתי בך ושוב עלתה מולי דמותך מלווה ומכוונת. אחד אחד צררתי בעגלת הקניות את