("תוספתא" ליורם טהרלב)"האיש אשר יביא את הבשורה/ חמוץ בגדים יבוא/ אל תוך העיר הנצורה/ומבטו רחוק באופק מתבונן הוא/ ומי בבואו יכירנו?/ האיש אשר יביא את הבשורה/לא מרכבות של אש יישאו אותו בסערה/ כהלך זר יבוא ותרמילו על שכם/ ומי יקדמנו בלחם"?
"מרץ 90 מנהטן ניו יורק ז י כ ר ו ן.
"והוא לא ילון בעירנו"
במרץ 1990 נחתתי לי בנחת/ על התחת/ בשדה התעופה ג'יי אף קיי שבניו יורק .היו אלו "רק" כ -15 שעות לפני כן כשעליתי עמוס תקוות וחלומות על טיסת טי W איי שיצאה מבן גוריון ישירות לארצם של בני החורין והגיבורים.הייתי אז צעיר/כמו יום אביב בהיר/ נמרץ ותזזיתי וכל ישותי ההורמונלית זימרה בהתאם אש ולהבה.
והאמנתי… אמנם בתמימות.. אבל באמת שהאמנתי שאני הולך לכבוש את העולם בסערה (לא פחות ) כי ככה זה כשצעירים.והעולם…? ידע והתפקע מצחוק .(עד היום דרך אגב, עד היום ). כל אימת שתשמעו רעמים בשמיים היו סמוכים ובטוחים ששוב מצחקק לו אבא טבע על אחת מתוכניותיי.
בתוכנית שרקמתי לי מבעוד מועד במוחי הקודח לא הותרתי כל מקום לספקות…משתנים… או פשוט לרצונם של אחרים. כדרכי בקודש מיקמתי את עצמי במרכז וציפיתי(באופן טבעי כמובן) שכל הסביבה הקרובה שלי (ואף הרחוקה) תתיישרנה לפי הגחמות שלי.התכנון הלא דקדקני בעליל הזה כלל טיסה לניו יורק, חנייה לשבוע גג במנהטן לטובת שימוש כפייתי בכל מיני בש(ס)מים ומזונות ומשם ביחד עם חבר קרוב מ"הן זה אותו ה-"עיימק" והבית" (שחשבתי אז על תקן אח) סטרייט לטוקיו יפן! למטרת השתלבות ובעיקר התרחבות מהירה וחדה (עד כדי כך ) בעסקי מכירת התמונות שהיו אז יחסית בתחילת דרכם.
אכן תכנית נבונה מאוד ואף "ישימה למדי" בתנאי שלא מביאים בחשבון את המשתנים הסביבתיים ושאר ירקות … ושאפילו יכולה הייתה להיות פרקטית ומעשית בהנחה שאתה …אציק אברג'יל בשנות הפשע הפוריות שלו בואך מקועקעי היאקוזה ולא עודד צפתי מקיבוץ דגניה ש"כולה" היה במב"ח ב:"דיה דיה חמדיה".
אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד… וכך מהרגע שנחתתי בניו יורק הבנתי מהר מאוד שכל מאווייו של חברי לא מכוונים להצטרפות אליי… אלא להיפך! ברצונו הכנה שפשוט אניח לו, בכדי שיוכל להמשיך בחייו הנוחים כפי שהם בדיוק .שנאמר:
"וכל היתר פירוש הוא צא ולמד"!
רק שאני כדרכי בקודש סירבתי ! לא ויתרתי ! ואף הוספתי לקבול באוזניו נכוחה על שלל הבטחות שהבטיח לי, ועל כל מיני תוכניות שרקמנו יחד. כל זאת עד אשר משך בכתפיו ועשה עצמו כלא מאמין כשאמר לי :"תגיד לי אתה נורמלי ? איזה יפן מה יפן ? מאיפה בכלל הבאת את הרעיון הזה מי דיבר איתך על לנסוע ליפן למכור תמונות… מה אני נראה לך קמיקזה ??
"וכך מצאתי עצמי צועד ברחובות מנהטן "כהלך זר / ותרמילו על שכם /מהרהר לתומי "מי(הוא זה) אשר יקדמני בלחם?"כן…אין מה לומר הייתה זו בשבילי התפכחות כואבת ולגמרי לא פשוטה או במילים אחרות החלום ושברו.
כחצי שעה לפני שהמראתי מבן גוריון נכנסתי כרוח סערה לסניף סטימצקי שבשדה התעופה ורכשתי לי בבהילות שלוש קסטות(ולא קלטות ) של מוסיקה ישראלית אותם צררתי בתרמילי כחברים למסע. שיהיו לי שירים גם שם ולא רק עד כאן. עכשיו משהייתי במנהטן וגילתי "להפתעתי" שלא פסקו החיים הקדחתניים סביבי היה לי את כל הזמן שבעולם בעיקר לרחם על עצמי(דבר נפלא לכשעצמו) ובין היתר להאזין להן.שמתי ווקמן משומש על אפרכסות אוזניי " פרגנתי לנחיריי 2 שורות של "חומר לבן ומעורר" כלשהו שמיהרתי לרכוש באחד "האמשים" בסמטה צדדית חשוכה , והילכתי לי ברחובות מנהטן אנה ושוב "נרקוטי מן האחוריים" מקשיב לשלושרים בפול ווליום ופועה בקול את השיר הנפלא… השונה .. המיסטי והאניגמטי על האיש שכנראה כבר "לא" יביא את הבשורה" מפני שאף אחד כאן לו באמת מחכה../ ממתין לו / או מבחין בבואו מזדהה בעיקר עם השורה:"עוד לא מלאו ימיו / וגם צעיר איננו / ו…הוא לא ילון בעירנו"..
או במילים אחרות "דחילק צפתי מה התיישבת עלינו עכשיו? יש לנו חיים פה עשה טובה בחייאת זומזום ושחרר אותנו מנוכחותך".
"האיש אשר יביא את הבשורה" הוא טקסט מכושף שנכתב כאילו מתוך חלום או חזיון לילה, זהו שיר חידתי, עם הד תנכ"י קדום שמתגלגל ישירות מהכרמל, ושפגש אותי לראשונה אז כשאני עצוב ומלנכולי צועד לבדי עגמומי ומהורהר.. מדדה את עצמי ברחובות מנהטן.
"האיש אשר יביא את הבשורה / חמוץ בגדים יבוא/ אל תוך העיר הנצורה" שרים השלושרים בהרמוניה נפלאה את השורה שכפי הנראה נכתבה בהשראת המשורר והנביא ישעיהו בן אמוץ שהתנבא:"מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה/ זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה (צועד )בְּרֹב כֹּחוֹ/ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשיע"- תוהה הנביא בשם הגולים המצפים לגאולה."מדוע אדום (וחמוץ מענבים )לבושך?" שואלים את האיש מי שאולי מהססים להעלות על דל שפתותיהם את האפשרות הגרועה ביותר שבגדיו האדומים (וחמוצים) מדם… ומציעים לעצמם תירוץ נח למראהו המאיים כאילו דרך ענבים בגת.
אבל בגדיו של שליח האלוהים שמגיע מהרי אדום (דם) חמוצים לא מ(חומץ) יין העשוי מענבים אדומים באושים, אלא מדם! דמם של בני עמו הנענשים על חטאיהם ואף של העמים האחרים שהוא נשלח להענישם.אפשרות נוספת וטריוויאלית למדי היא שהנביא/ משיח/ מבשר.. "חמוץ בגדים" יען כי עשה דרך ארוכה ו…לא שמע על המצאת הדיאודורנט שהרי הנביאים נאלצו כל הזמן לברוח, לנדוד, לנוס על חייהם בחום ובצמא ממקום למקום, ויסוד סביר להניח שאפילו בימים ההם הם היו חריגים בבשומתם.
"ומבטו רחוק באופק מתבונן הוא/ ומי בבואו יכירנו?" מי באמת ?? מי ?? אפילו לא החברים שלי השבתי לעצמי בלב.
כן זה יבוא פתאום, בשעה של לא לילה לא יום, לא במרכבות של אש(אליהו), ולא במעלה קרחות(אלישע) לא מבטן לוויתן(יונה) ואף לא בתרועות ובמחולות(הגם שאול בנביאים?) אלא בשקט… בשקט בקול דממה דקה, כך יגיע הלך בודד זר ושונה שיכנס לאיטו בשערי העיר. אבל אף אחד לא שומע, ועל כן אף אחד לא קם ומקדם את המבשר בלחם ומים כי כולם כרגיל עסוקים וטרודים בענייני השעה.תבוא מחר/ הלחם נגמר… אל תשב לנו על הראש עכשיו . הזמן דוחק ואצלינו כאן בעולמנו הגשמי והיומיומי יש רק קוצר רוח ועבודה קשה..(ושרון גל ואמסלם ואתי כרייף ופוטין )ובכלל, מי הוא אותו האיש התימהוני… האדום, המרופט והמזיע שהגיע לכאן?
"לא אליהו הוא/ בשיבתו ההדורה", לא זקן, לא צעיר, הוא לא ילון בעיר, כנראה ימצא מסתור ביער ליד איזו מדורה. ואם זה טוב ואם זה רע /אין כבר דרך חזרה".
וכך עוד לפני שהערב יורד, שב אותו הלך זר על עקבותיו והולך כלעומת שבא, אף אחד לא ראה אותו, לא שמע אותו ו"אין יודע מיהו/ ומה הבשורה בפיהו ?" והנה שוב מוחמצת ("חמוץ בגדים") ההזדמנות לשינוי ולגאולה.
זה לא שהמשיח/ המבשר /הנביא/ איש האלוהים לא בא..הוא בא! רק שאף אחד לא שם לב אליו מרוב שכולם כל כך טורחים…עסוקים ו…השד יודע מה. "שהרי הדברים החשובים באמת הם אלו הסמויים מן העין".
ובכלל… אנשים לא אוהבים שמפריעים להם באמצע החיים, ששמים להם מראה מול הפנים אפילו שבתמורה מציעים להם לא פחות מ ג א ו ל ה !"חוזה לך ברח!" אומר כהן בית אל אמציה לנביא עמוס ויענקלה רוטבליט נביא מאוחר כשלעצמו מוסיף "הלילה הוא אפל כל כך ".
זהו שיר פילאי שמדבר על החמצה וזה בדיוק מה שהרגשתי אז כשצעדתי בודד ומאוכזב ברחובות מנהטן מתפכח לאיטי כמנסה להרכיב מרסיסי חלום שבורים בדליי מציאות חדשה, שהיא לחלוטין לא זו שביקשתי. כי הרגשתי…(ועמוק בפנים אפילו כבר ידעתי) שזו עשויה להיות תפילת האשכבה של החברות בינינו.
יורם טהרלב סיפר פעם על שלפני הופעה שלו באיזו ספרייה בבאר שבע הוא ראה בצד קרטון עם ספרים ישנים המונחים בצד כאבנים שאין הופכין בהן . לאחר שפשפש ביניהם באישורו מנהל הספרייה הוא מצא שם ספר בשם שבט מוסר מ- 1721 של רבי אליהו הכהן מאיזמיר.היו בו בספר 52 דרשות שעוסקות בענייניי מוסר והוא הקסים וריתק אותו (בעיקר ההתבוננות של הרב המקובל על החיים ועל הסביבה שחי בה).
מהנקודה הזו כך הוא סיפר נפתח לו שער לעולם של מוסר והגות יהודית.סקרן ומוקסם נכנס טהרלב לעומק עולם ההגות היהודי וכתב מאמרים וספרים על מדרשים ועל פרשות השבוע מתוך שמירה מודעת על החילוניות שלו אם תרצו "חלקת אלוהים ופיסת שמיים".
יורם טהרלב חי ונשם את הזמן ואת המקום הוא הרגיש שעל מנת להתהלך בארץ לאורכה ולעומקה "בתרמיל ובמקל/ כדי לפגוש בדרך /את ארץ ישראל" צריך גם לחזור אחורה בזמן, אל המקורות העבריים הקדומים .המתח או הפער בין העולמות המנוגדים מצד אחד קיבוץ יגור שבו גדל לבין ה"מגיד מדובנה" אותו העריץ המתח הזה לא הרתיע אותו אלא להפך רק הפרה אותו תדלק והתסיס לו את היצירה, בזמן שהרחיב את תודעתו הלירית הסיפורית והיהודית.
"יש בפילוג הזה משהו מאוד יצירתי" הוא נהג לומר ." זה מוליד דברים חדשים". איזה מסר מקסים פשוט ומשמעותי שהלוואי והיה מחלחל לחיי היום יום של כולנו..כמו ברבים מהקיבוצים גם החברים ביגור לא דיברו על פרשת השבוע אבל לכולם היו בבית בין מדפיי הספרים את התנ"ך ואת ספר ההגדה, שמלא במדרשים וחכמה יהודית.
טהרלב הבחין בהשראה הגדולה של נביאי ישראל על הרעיונות הסוציאליסטים של החלוצים שרבים מהם מה לעשות היו קודם לכן… תלמידי ישיבות. את הטור הקבוע שלו על פרשות השבוע הוא הקדיש לזכרו של "המגיד מדובנה" יעקב קרנץ שידע לתבל את המדרשים שלו לפרשות השבוע בסיפורים ובמשלים מלאי הומור "שנלקחו מחיי היום יום של אבות אבותינו ב… ליטא" נהג טהרלב לומר.ואין לי כל ספק שבחיבור הקסום הזה שיצר בין קודש לחול הוא הביא איתו את הבשורה.
אפילוג…
שבוע וחצי לערך לקח לי להבין את שנרמז לי מחברי דאז בקולות רועמים ואותיות של קידוש לבנה בואך שלטי חוצות …רק לא בקול דממה דקה . וכך אבל וחפוי ראש סרתי מעליו ועשיתי את דרכי מן מין "העיר הנצורה" שבחוף המזרחי לעיר המלאכים שבקצה השני. החברות היפה והתמימה שהייתה נחלתינו פעם בין שבילי העמק שבארץ הקודש כבר לא שבה והתחדשה ולעומתה נותר לנו רק זיכרון עמום שזור במעט כבוד הדדי כמצבת זיכרון.
"האיש אשר יביא את הבשורה/בטרם יום ייצא/מתוך העיר הנצורה,ולא ראהו איש ואין יודע מיהו/ ומה הבשורה בפיהו". .https://youtu.be/UhwjXuAu3zI
