סוף מרץ 2014
הנסיעה מגואה עד ליעד העצירה הראשון בדרך לטירו (טירוונמלאי)ערכה כעשרים שעות לערך,דבר של מה בכך כשמדובר בהודו .
ניסיתי לסגל לעצמי תנוחת רביצה נוחה (משהו שבין ישיבה לשכיבה) אך הגוף הסרבן שלי לא נכנע לרצונותיי. שמתי אוזניות על אפרכסות אוזניי, והתחלתי מקשיב לשירים עבריים יפים, נזרק לעבר הזכרונות… מוצף דמעות כשלל פנים ושמות, עולים ומרצדים מול עיניי. וכל הזמן תפילה בלב מהדהדת ועולה..
א ר ו נ צ ל ה, א ר ו נ צ ל ה… הלוואי וזה יקרה לי שם המשהו הזה (ומהו הוא בכלל?) הלוואי, הלוואי…
"בוא לראמנה מהרישי בלב נקי ואתה חוזר למקור", המילים האלו שאמר לי כחצי שנה לפני כן חברי כאח לי חן (פפגי)הולמות בליבי כפטיש ואני מנסה להנמיך ציפיות אבל כהרגלי לגמריי לא מצליח.
דמעות זהב שטפו את פניי שטוף וקלוח,בכי תמרורים של ממש.אני חי , אני מרגיש ! מת הצפתי , יחי העודד ! האמנם… ?
לאחר כעשרים שעות נסיעה טרוט עיניים ודואב גוף, ירדתי מהאוטובוס בתחנה המרכזית של צנאיי, עיר הודית עצומה,צפופה ועמוסה לעייפה כמו שרק הודו מסוגלת (והיא בהחלט מסוגלת) שיר המסע שלי (סוס עץ) למילותיו של רוטבליט ובביצועו של אריק איינשטיין האלמותי(שנפטר ביום שנחתתי בהודו), לא פסק מלהתנגן בראשי…
בן אדם התאמץ/ עוד מעט קצה הדרך/בן אדם, עד סוף המרוץ/ החידה לך איתה/תעשה מזה סרט/אל תפחד לא נשארת בחוץ/אל תפחד לא נשארת בחוץ..
התחנה המרכזית , דמתה כאילו נלקחה מסרט של טרנטינו,אבק וחום של אמצע מרץ בדרום הודו, אלפי הודים שלא מדברים (איתי ) מילה באנגלית, מתרוצצים , מצפצפים, מנופפים בידיהם, ובעיקר מזיעים מהלחות ,(כי רבה היא )בתוך בגדיהם.
החלומות שלי על אוטובוס ממוזג מהסוג שנקרא סליפינג באס התבדו לחלוטין כשבצר לי עליתי (בחוסר ברירה) אבל וחפוי ראש לאוטובוס מקומי ירוק ודהוי לעייפה. נושא על גבי את תיק הנדודים (שהשאיל לי ערן רון מתל קציר),ספון בפינה האחורית בטוח שכל אחד רק חפץ במרכולתי הדלה , שוב מתוח ושוב דואג נדרכתי לנסיעה.
תשע וחצי שעות (לא פחות )שנדמו בעיני כנצח היו לפניי (איזה ייאוש!!) וכהרגלי בקודש התחלתי מיד, בחיפושיי אחר מזור לרוע הגזירה שנחתה עליי,(במקום פשוט להתמסר) וכל זאת בכדי לנסות ולהבטיח לעצמי נסיעה נוחה יותר.
סקרתי את הנוסעים בחשדנות יתרה , התבוננתי נפעם בכרטיסן הצועק ומחזיק את הכרטיסים בידו, משל היה קלפן מיומן או מינימום קוסם, והיבטתי בעד החלון המסורג במבט טרוד ועגמומי, כמחפש לעצמי קורטוב תקווה, ושביב שביבה של נחמה.
השורות מהשיר על הטרוליבוס הכחול (סוג של קרון נוסעים ) בקולו של דודו אלהרר מהתקליט המיתולוגי של הלוך הלכה החבריא עלו ושרו את עצמן בתוכי…וכשנשבר לי פתאם מהכול/כשהייאוש אופף אותי/ אני קופץ לי על הטרוליבוס/
ה כ ח ו ל/ ברחובותעבור בכיכרות/ אהוב את השדרות אסוף את האוניות הטרופות..
ואני , אנה אני בא ? והטרוליבוס הכחול אייהו ? ומה זה בכלל טרוליבוס ? ולאן נעלם דודו אלהרר? ואיפה הם הימים (שלא ישובו עוד).. של החבריא שלנו, שגם היא כדרכן של חברויות אחרות הלוך הלכה לה?
מחשבות צפו ועלו כדרכן של מחשבות, כשאני בעוונותי וכדרכי בקודש הזדהיתי לחלוטין עם כל אחת ואחת מהן. וכך ועל אף ולמרות .. לאחר כארבעים דקות לערך, משהו מופלא החל קורה לי פתאום ,כשמתחתית הייאוש שעטף אותי, חילחלה לה אט אט רכות נעימה, עת הפכתי נינוח יותר וחברותי,רפוי…מפוייס ובעיקר פחות זר, פחות זר לנוסעים האחרים, למחשבות שלי, ובמיוחד לאותו עצמי המוכר והידוע.
הזמן כמו עמד מלכת כשסוף סוף השתרר ש ק ט אמיתי ! במחלקת הראש שלי , כאילו שמישהו הפסיק את הזרם בסניף המרכזי. המחשבות פסקו , הרעשים כולם נדמו, דומה היה כי, הושלך באחת ציווי של הס אלוהי שכולם סרים למרותו , לפתע נזכרתי באושו מדבר על כניעה מוחלטת , ואז זה היכה בי בפתאומיות וכמו ברק!נ כ נ ע ת י !! אני, נ כ נ ע ת י !! זו כניעה שלמה ומוחלטת כניעה לתפארת. אין לי ברירה, אז אני לא מתווכח עם המציאות אלא בקבלה מוחלטת, זה זה! סוף סוף זה זה !פתאום לא מפריע לי החום ולא עוקצים בי היתושים, לא מפריעים לי הריחות, ולא משתק אותי הפחד, אין בי מתח ,לחץ , או דאגות,לא אכפת לי מהמראה שלי, אני רך ורפוי כל כולי ברגע הזה, אין לי שום חששות או תקוות לעתיד, זה כל מה שיש וזה
נ פ ל א ופשוט כל כך.
התרגשתי מההבחנה שלי למה שקורה לי , ושמחתי על היכולת להיות מודע ולשם שינוי להודות לעצמי סוף סוף על משהו, ועוד בזמן אמת.חיוך של השלמה ומרגוע ננסך על פני, הניצוץ האבוד שב אליי פתאם כשהרגשתי אותו מרצד מחדש בעיניי , כמו גם בליבי פנימה , הייתי לבדי, על אוטובוס מקומי ,ישן ומרופט בקצה הדרומי של הודו, והרגשתי שחזרתי הביתה.
תשוקת החיפוש הבלתי נגמרת, במסע שלי אחר האמת, שבה אליי מחדש וביתר שאת."להיות לבודהה זהו לא הישג, אלא זיכרון" (אגב , באנגלית זה נשמע יותר טוב) השורה הקסומה הזו של אושו נבטה לי מחדש בנשמה.
לאחר מספר שעות של נסיעה רצופה, בהן פשוט ישבתי , ממוגנט כמהופנט, מעוצמת הקבלה, הבחנתי לפתע, שעל חזיתות קירות הבתים שנשתקפו מחלוני חוזר ונשנה (כל הדרך ) אותו הציור. ציור של הר בצבע שחור, שטוח יחסית ולא גבוה במיוחד , ומאחוריו שמש אדומה שכמו מסוככת עליו כאם על בנה.חכמת הדברים הפשוטים (שיבומי )ביפנית , ואני בהודו.("אתה לא מרגיש מוזר"?) צרח לי אהוד בנאי ישירות לעור התוף. והלב הרגיש… מתקרבים ל א ר ו נ צ ל ה.
המישור הכפרי התחלף לאט לנוף מדברי משהו, שנאמר בין לבין, מבעד לחלון המסורג ראיתי הרים ושברי מצודות היסטוריות אשר בנויות עליהן.. נוף קדומים אפוף תרבויות עתיקות ומסתורין, מי היו האנשים שחיו בהן לפני מאות בשנים ? מה הרגישו, ממה חששו? ולמה ומדוע נעלמו כלעומת שבאו? (עלה בי הרהור נדיר ומתחשב ..)
הבחור ההודי הנחמד ודובר האנגלית שעלה באחת התחנות בדרך,חייך אלייואני התחלתי שואל, חזור ושאול IS THIS THE Mountain? WHEN WILL WE SEE THE Mountain? IS IT Far
…?FROM HERE ? did you saw it ? HOW WAS IT ועוד כהנה וכהנה שאלות כגון אלו, הישר מבית מדרשו הפולני של יגאל צפתי אבי מולידי.
הוא זיהה את הסקרנות שלי ושיתף פעולה בנימוס ובחן הודי.לבסוף אחרי נסיעה של כתשע וחצי שעות (לא כולל מע"מ) הגעתי לטירו (טירוונמלאי).
!!i made it !! ican see the mountain
החשש הקבוע המקועקע בנשמתי מדברים ומקומות חדשים, החל כמובן מיד לכרסם בי ועל כן כיודע צדיק נפש בהמתו, התארגנתי לי מבעוד מועד על מדריך טיולים מקומי, למען יבתק ברכות את בתוליי התיירות שלי. קיבלתי את שמו, ואת מפת ההר וסביבותיו מידידה שהכרתי בסדנת הטנטרה של ארם בול. "הוא יראה לך מקומות שרק הוא מכיר וידאג לך למקום מגורים ולכל מה שתחפוץ" המליצה לי נטשה בחום.
אחרי נסיעונת קצרה בריקשה נפגשתי עם אשוק (שמו של המדריך) שמקץ דקות ספורות פרק אותי מאופנועו בבית שארגן לי. אשוק הוא שמו של (ראג'ה) מלך מפורסם בהודו , שאחרי אחד הקרבות שלו , להגדלת שטח הממלכה , הביט במראות הקרב הקשים ובאחת הבין את האחריות שלו למהות הסבל הבלתי נגמר שבאנושות. הוא שינה את דרכיו ומאותו היום עטה על עצמו את תורתו של הבודהה. הודים רבים נקראים מאז על שמו( אשוק ואשוקה. )
עלינו שנינו לגג והיבטנו בצלע ההר שניבט אל מולו.זרם נעים עבר בגופי, כולו רפיון ורגיעה, נינוחות נדירה פיעפעה בתוכי סוכרת מחדש את שצף מחשבותיי,הרגשתי שליו ומדוייק.
נלך לאכול, עכשיו , ומחר נעשה סיבוב ונדאג לכל מה שתצטרך ,( אמר לי אשוק באנגלית הודית רהוטה ). חוותי ידיי במחוות פראנם וחייכתי .לאחר שאכלנו ,ועשינו סיבוב קצר ברחוב המרכזי נפרדנו ונדברנו להיפגש למחרת . אני ב א ר ו נ צ ל ה , מלמלתי לעצמי, (כמסרב להאמין…) הגעתי!! עד לכאן יגעתי … I CAN SEE THE Mountain ערן אני כאן !!(חן )פפגי אני כאן, הגעתי אני כאן !!שששש… שקט ראש שקט מיינד (אל תפריעו לי ) ה כ ל מתחיל ע כ ש י ו . ..
https://www.youtube.com/watch?v=lsAmF7-Suq4 -הטרוליבוס
https://www.youtube.com/watch?v=-3DuzR0byZ4 – סוס עץ
