אתם יודעים,
כמו שאומרים בסוף הכול הופך לסיפור,
ואין סיפורים לא טובים
ישנם רק סיפורים שלא מספרים אותם טוב…

אז מה הסיפור שלי?

גדלתי בקיבוץ דגניה ב בבית חם וצבעוני, להוריי שהיו קיבוצניקים ערכיים  צנועים וחרוצים כמו גם מארחים למופת ושוחרי תרבות ישראלית.

במרוצת השנים ארחו הוריי רבבות אורחים שמקרוב באו, לצד רבים נוספים מבין אביריה של התרבות הישראלית המפוארת. שולחנות נפתחו, כוסיות הושקו, סיפורים סופרו, מנגינות נוגנו, ואין ספור שירים עבריים הושרו בגרון ניחר ונשזרו בתבנית חיי.

הוויה זו של ארץ ישראל הישנה, שעיקרה חברות נפש (שנקנתה בדם) לצד אירוח מופתי ותרבות ישראלית נחקקה לעד על לוחות ליבי, וליוותה אותי בכל אשר הלכתי.

אני מעיד על עצמי כמחפש רוחני,חוקר ומרצה לתרבות ישראלית שאת סיפוריה אני כותב ומספר בדרכי המקורית בתשוקה גדולה וסוחפת. 

אני מאמין גדול במילים היוצאות מן הלב ואשר  חוזרות אליו כפיוט ותפילה, שהרי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו..

במהלך שנת 2018 בשיאו של משבר אישי גדול  ומאיים כשאני סחוט, מותש ושרוי בעלטה כבדה.

נגלה אליי לפתע כבחלום אור נגוהות לבן המלווה בת קול חרישית רכה ושמיימית שהורתה לי ללכת בדרכן של המילים.

(ממש ממש ככה).

שער לדרך חדשה נפתח לפניי באחת, כשבתוך הכאוס המוחלט מצאתי לפתע סדר, ומתוך החשיכה נצנץ לי אור, בשארית כוחותיי נפלטתי מן הסערה והגעתי לחוף מבטחים. מצאתי את הניגון שלי.

מאז… אני כותב ויוצר, מחבר פיסות נפרדות של אינפורמציה ורוקם מהר סיפור מעשה שלם  שהכול נשזר בו  צחוק ועצב,פיוט ושירה, זיכרון תקווה  וגעגוע.

כששומעים סיפור טוב ובעל ערך שגורם לנו להתרגש ולהתגעגע, הנפש מזדככת מעל המחסומים  והמגננות  של חיי היום יום האפורים, כשלרגע היא נבלעת בעלילה ומתמזגת לתוכה כמזדהה.

ההזדהות הזאת מידבקת ומותירה רושם רב.

 בסוף הסיפור אנחנו מגלים שאנו עומדים במקום אחר.

זו חוויה אמיתית! ואני מזמין אתכם לשמוע.

 וכשהלב…   
מן השירה מתמלא                     
ומשתוקק לארץ ישראל

אור גדול!
אזי נמשך והולך
מקדושתה של הארץ
עליו…

ומשירת העשבים

נעשה ניגון
של הלב.