(פרידה מגל סער)חבר נפש ידיד ורע.
"אופל בהר הגלבוע/סוס דוהר מצל אל צל/קול זעקה עף גבוה/על שדות עמק יזרעאל".
קיבוץ בית אלפא -18/10/21 ארבע אחר הצהריים שעת קבורה.
הגנרל !
את גל הכרתי לראשונה בסוף 89. הוא חזר אז משהות בת שנתיים בעיר המלאכים (לוס אנג'לס) והיו בו רעב וצמא בלתי נדלים לפעילות חברתית מכל סוג שהוא וככזה בדיוק הוא הוצג אז בפניי על ידי בן דודו חברי כאח לי ניר סער.
אנחנו היינו אז חבורה קטנה ומלוכדת מאוד של מספר סמרטוטיי "יחידה" צהליים (להוציא את ניר ויפתח ז'ילברפניניג "האדום" ) שכל ייעודם טרום שחרורם המיועד היה פריקת עול צבאי ונהנתנות לשמה.החיבור בינינו היה איפה מתבקש ומידי כשמהר מאוד הוא הפך להיות חלק בלתי נפרד מהחבורה הצוהלת שלנו.
גל שנחשף בלוס אנג'לס לראשונה בחייו ל"עשב המתוק" ולעוד כל "מיני בשמים ומזונות" נהג להסתובב רוב הזמן במעיל עור שחור כשהוא נושא בכיסיו מקטרת פלאים קטנטנה ומוסלקת. כדרך קבע ובאין איש רואה הוא היה עט איתה על זוגות ובודדים שפרשו לרגע מן הציבור (אל פינה אינטימית חשוכה) וכמו היה להם מעין קופידון קטנטן ומרחף כשהגיש להם בנדיבות את מקטרת השלום הזעירה שלו.כי כזה היה גל.. לבבי ונדיב, רוקם קשרים, מחבר חיבורים, משמח אנשים, עוזר, מסייע, ומתנחל בלבבות.
הוא הפיק תמיד כשלא היה בכלל מה להפיק, וניהל תמיד גם כשלא היה כל צורך בניהול ועל כן קראו לו כולם "הגנרל". גל- הגנרל .
כמו נפוליאון היה גם גל קטן קומה, אך מוצק, שרירי בכל רמ"ח ושס"ה, אתלטי וחזק, גוש בשר שכולו שרירים, שרירים ולב… לב ענקי חם ואוהב. הלב של גל הגנרל.הוא היה חבר שלי! חבר אמת ואהבתי אותו בכל ליבי. גם כשכעסתי עליו אהבתי אותו, וגם כשנפגעתי פעם אחת, כי אי אפשר היה שלא לאהוב אותו, הוא היה ונשאר תמיד מלך לב הזהב.
כמי שגדל ב"אקדמיה הצבאית" המרשימה של קבוץ בית אלפא היה גם המסלול הצבאי של גל ידוע מראש, כך שרק טבעי היה זה שעם גיוסו לצה"ל הוא יצטרף לסיירת המהוללת של הצנחנים מחזור נובמבר 1980. גם ממרחק השנים כשהיה מדבר לפעמים על חבריו מהצוות, עשה זאת תמיד בהערצה גלויה וביראת קדושה של ממש. הוא אהב אותם בכל ליבו וגם כשנפגע מאחד מהם(בחייו האזרחיים) הוא לא העז אף פעם לדבר בו סרה.
"הוא חבר" היה אומר לי "אתה צריך להבין אחי ..הוא חבר, ויום אחד הוא כבר יבין לבד".
גל טוב הלב והנאיבי מעולם לא נטר טינה לאיש, לא כשמעלו באמונו ולא כשהונו אותו מפני תמימותו כי רבה היא. נאמן לדרכו הוא מעולם לא לכלך ולא השמיץ אף אחד "מענטש" אמיתי, עם לב ענק וטוב, אולי אפילו טוב מדי…
הוא היה ונשאר תמיד ילד בנשמתו י ל ד !! גם כשבגר וגדל והיה כבר לאב ניתן היה עדיין בקלות לזהות את הילד שהוא, בחיוך התמים מתחת לעיניים הסדוקות. "ילד איש" אבל בעיקר ילד! עם נשמה וסקרנות, שמתעניין בהכול, שתמיד רוצה לדעת גם את מה שלא חשוב ,שמוכן להסתער כסער ולבלוע עולם, שמכיר מפה ומכיר משם ומיד עושה חיבורים ורוקם רקמות עדינות של טוב לב שופע.
וכמה שאהבתי להצחיק אותו… הוא היה אז מתכווץ כולו ככדור שרירים קטן וצוחק בצחוק מת-גל-גל צחוק שכולו אהבה. כי כזה בדיוק היה גל סער החבר האהוב שלי.
בשנת 91 עזבתי לראשונה את שעריי ארץ הקודש בדרכי לניו-יורק. היו לי אז חלומות בראש וכל מיני תמונות ניצחון, ולא נתתי לרגע אחד לעובדות לקלקל לי את החגיגה. אבל משהגעתי לארצם של בני החורין והאמיצים הבנתי עד מהרה שדווקא אותן העובדות הן אלו שכוחן יפה להן. הייתי שבור ומאוכזב בודד ועגמומי ולא ידעתי את נפשי. בצר לי התקשרתי לגל ששב לעיר המלאכים בפעם השנייה כשלושה חודשים לפני כן לאחר הרפתקה עסקית כושלת (שלא באשמתו) בארצנו הקטנטונת.
היינו אז בגדר מכרים בלבד בעיקר מכל מיני מסיבות ואירועים אבל לא משהו שמעבר. רק שאת גל זה לא ממש עניין ועל כן הוא לא היסס לרגע כשהזמין אותי אליו בחפץ לב ובנדיבות.
"אתה אח של אחותך (ענת) וחבר של ניר סער אז אתה גם אח שלי וחבר שלי הבנת! בוא אני מחכה לך פה , אל תדאג פשוט בוא!"
במשך חצי שנה גרנו יחד בדירה השכורה והקטנה שלו,(הוא לא גבה ממני סנט שחוק) ישנו באותה המיטה, או על הספה הנפתחת בסלון וחלקנו חיים משותפים ואין ספור חוויות.אם להודות על האמת היינו די מיואשים אז כל אחד מסיבותיו הוא וחלמנו ביחד לא אחת ,על כל מיני קיצורי דרך מסוכנים שהובילו אותנו לעשות פעולות ומעשים שעד היום השתיקה בהחלט יפה להם ושרק במזל גדול לא הסתיימו אחרת. אבל מה שבטוח שזה מאוד קרב בינינו והשאיר לנו חוויות("מפוקפקות במקצת") שהן רק של שנינו.
גל סער היה אחד האנשים החרוצים שהכרתי בחיי, נכס לכל מקום עבודה שהעסיק אותו. כזה אחד שמגיע תמיד בזמן ומסיים רק אחרי שעות העבודה ואף פעם לא לפני. הוא נתן תמיד את כל כולו למען מי שהוא עבד אצלו, והמשיך בנאמנות הזו גם כשהיו לו לא מעט השגות כאלו ואחרות. "קודם כל נותנים עבודה" היה אומר לי "קודם כל עבודה".
הוא הכיר לי את כל קהילת לוס אנג'לס שהכיר, עבר איתי ממש מדירה לדירה ביקש לפתוח לי דלתות ואפשרויות שיהיה לי טוב ושארגיש ראוי ושווה. "אתה צריך להבין (אמר לי) פה הקרדיט מדבר ואתה צריך לייצר לעצמך קרדיט. רק אז ייספרו אותך! ולא לפני כן, פה נמדדים במעשים! בקבלות! לא רק בבדיחות וקשקושים ". ואני הקשבתי רוב קשב ו…המשכתי להצחיק ולקשקש.
עשרות דירות כאלו עברנו ביחד ובכולן התרגשתי לראות כל פעם מחדש עד כמה שהוא היה אהוב. כולם זרחו לקראתו, חיבקו,שמחו בבואו וקיבלו אותו בחום ואהבה. הם ידעו כמה שהוא שווה. היה זה גל ולא אף אחד אחר מי שהמציא ותבע את שמות התואר "אלוף" ו-"אלופה" הוא ורק הוא. והיה בכינוי הזה המון ממה שהוא היה ויישאר לתמיד בשבילי "אלוף האלופים".
חצי שנה גרנו יחד ואחר כך נדדתי מזרחה מרחק שעה נסיעה מלוס אנג'לס למשך שנה וחצי נוספות. אבל בכל סוף שבוע תמיד!! הייתי אצל גל .לא ויתרתי עליו ולשמחתי גם הוא לא עליי. זו לא הייתה שאלה בכלל אלא התניה חברית חמה ואוהבת מצידו.
והיו לו לגל המון חלומות על עסקים שהוא יקים… וכל מיני מיזמים כאלו ואחרים שבדרך כלל לא קרו וכשקרו היו לרוב מוצלחים בתחילה ואחר כך פחות. הוא השתוקק בכל מאודו שיסתכלו עליו בתור מישהו שעשה את זה !שהצליח !הוא אף פעם לא קינא באחרים אלא רק רצה להיות בעצמו. לעיתים קרובות זה היה מאוד נאיבי כמוהו ובפעמים אחרות פשוט לא נוהל נכון אבל הוא מעולם לא הפסיק לחלום, תמים כמו ילד , כמו גל-הגנרל.
הוא היה החסכן הכי נדיב שהכרתי, והברדקיסט הכי מסודר ביקום , מין דון קישוט כזה שעוסק באלף ואחד דברים במקביל במקום פשוט לעשות דבר אחד עד הסוף. וכך יצא שהוא למעשה נלחם כל הזמן בטחנות הרוח של החיים והן טחנו אותו וטחנו…עד שלא נשאר יותר מה לטחון. וגל כפי שכבר הבנתם בכלל לא ידע שהוא כזה, אז הוא פשוט המשיך והמשיך עד שהתמוטט וקרס לתוך עצמו, שהריי לא היה איש ביקום שהיה בכוחו לעצור את כדור השרירים הקטן והאנרגטי הזה שהיה כל כך אהוב על כולם.
עם הזמן הפכנו לתקופה מסוימת לשלישיית מוסקטרים קטנה בלוס אנג'לס היו שם גל, ירון (מר לוי) מקבוץ עין שמר ואנוכי . היינו יושבים לנו ביחד שעות על שעות… מתמסטלים, צוחקים, מסתכלים על הסרט "מציצים" וחולמים חלומות. בסופשבוע אחד שזכור לי במיוחד חברנו ליובל חור מבית השיטה ונסענו לסופשבוע בווגאס.
אני הייתי אחראי בלשון עדינה על ה"תמריצים הכימיים " שיעזרו לנו לשמור על מקסימום ערנות, מיסטר לוי על ההווי, יובל על הרכב והנהיגה וגל על כל היתר… שלום חנוך שר לנו בקול סדוק ובווליום מחריש אוזניים לאורך כל הנסיעה :
"שער הברזל נסגר מאחורי/ יצאתי לעולם הקר/ משוחרר על תנאי/ כותב את השירים ושר / הדרך לפניי…אין חשש / פותח דף חדש" צרחנו בגרון ניחר נוסעים ללאס ווגאס וחולמים על ה- אמפי בצמח.
מקץ יומיים וחצי ללא שינה שבנו חזרה. מהנסיעה ההיא שרדנו נכון להיום שניים בלבד. מר לוי נהרג בתאונת דרכים עשר שנים יותר מאוחר ואת גל קברנו ביום שני האחרון, את יובל חור שנקרא היום כבר "יובל אהבה" אני לא מצליח לאתר ורק שנהיה בריאים ומאוהבים עד 120.
שנתיים חלפו… עליות, ירידות הרבה מדי שטויות שעשיתי שם , הרבה יותר מדי… עזבתי את לוס אנג'לס למזרח הרחוק. אל שדה התעופה ליוו אותי גל ומר לוי. רגע אחד לפני שנפרדנו התחבקנו הגנרל ואני ותוך שניות מספר התחלנו דומעים והדמעות זלגו וזלגו …כאילו ידעו הן שכבר לא יהיה יותר שום דבר דומה.
נובמבר – 94 אמא מרגלית שלי נהרגה במפתיע בתאונת דרכים טראגית , גל עלה על מטוס והגיע במיוחד מלוס אנג'לס היה לו חשוב לבוא.. בשביל ענת אחותי ובשבילי. הוא הגיע התיישב אצלנו בסלון ולפתע החל לבכות ולבכות … כמה רגיש היה האיש היקר הזה, כמה רגיש ואוהב.
לבסוף אחרי לא מעט שנים וחלומות הוא חזר מתישהו לארץ. לא לפני שניסה עוד מיזם ועוד מיזם, ועוד אחד נוסף. סיפרו לי שהתיישב, התמתן התחתן, גידל ילדים אבל גם שלא הפסיק לחלום. לא היינו כבר כל כך בקשר כדרכו של עולם , ואז לפני שנה וחצי נקבעה לי הופעה בעין שמר והסתבר לי לגמרי במקרה שהוא גר שם עם שלושת ילדיו כתושב. לפתע כמו משום מקום הוא התקשר אליי ביום שלפני "אחי אתה צריך שם עזרה לפני כן להתארגן או משהו אחר ? אני פה רק תגיד! אל תתבייש".וכי מה היה לי להגיד מה??נותר רק לאהוב.
"גל רודף גל ונשבר/ גם אתה לפעמים"
לפני כשנה אובחן אצל גל סרטן אלים במיוחד, אבל הוא כדרכו התעלם המשיך והמשיך והיה כבר בסחרור מוחלט מכל מיני חלומות שחלם והתחייבויות שלקח על עצמו. כרגיל אי אפשר היה לעצור אותו עד שקרס ואושפז ולא יצא יותר. דיברנו בטלפון מספר פעמים בשפה של לוס אנג'לס "אני אצא מזה יהיה בסדר אחי אל תדאג, העיקר שאנחנו שוב פעם בקשר" (אמר לי)."דודה זיווה" כיניתי אותו בשנה האחרונה לחייו "דודה זיווה" וניר היה צוחק בצחוק מתגלגל ואוהב בכל פעם שדיברנו עליו (זאת אומרת עליה על הדודה
).
ביקרנו אותו ביחד פעמיים, פעם אחת הוא עוד ניסה לנהל ולארגן לנו את העניינים ממיטת חוליו, אך בפעם השנייה כבר שכב מחוסר הכרה ומובס. אבל אז כשניר שלעולם לא נכנע ומוותר
ל ע ו ל ם !!! סיפר לו וסיפר והוסיף לספר על כל מי שהיה אצלו וכמה שהוא אהוב.. הוא פתח לרגע את העיניים הסדוקות חייך חיוך קטנטן ולחש "צצצפפתתייי"…. ועצם חזרה את העיניים.
נשקתי לו על המצח ושחתי על אוזנו תודה על הכול ושאני כל כך אוהב אותו ויותר לא ראיתי אותו. ניר סיפר לי אחרי כמה ימים שהזריקו לו משהו שסייע לו להפסיק לנשום כי למרות שהוא היה מחוסר הכרה ולמעשה מת לגמרי מבפנים, הלב הענק שלו המשיך והמשיך והמשיך…כמו השפן של אנרג'ייזר.
ואתם… אם תגיעו יום אחד לקיבוץ בית אלפא שבעמק הגלבוע ותיסעו מהשער אל בית העלמין, שם בקצה הדרומי שלו, למעלה על גבעת העפר ישנו קבר של איש אחד יקר מפז שהיה חבר אמת שלי. מלך לב הזהב! איש קטן עם לבע נ ק שקראו לו גל סער.
ואתה גל יקר… כשתבוא עכשיו בשעריו של עולם האמת, הרחק מכל הטרררם הזמני של העולם החולף שלנו, אני בטוח שתתקבל שם בכבוד מלכים לו אתה ראוי, בזכות כל הטוב והאהבה שנתת לנו כאן.
גל הגנרל, אלוף האלופים…רק בן 59 היית במותך תודה שהייתי חבר שלי כל השנים, תודה על מי שהיית ותהיה תמיד בשבילינו, כל אוהבייך הרבים. אז…
"דון קישוט (שלי)/ אתה יכול (סוף סוף ) לנוח /יש כל כך הרבה טחנות רוח אתה לא תספיק אתה לא תספיק /אתה לא תספיק דון קישוט".ואל תשכח למסור ד"ש למר לוי.. ממני בהכנעה סנצ'ו פנסה. –https://youtu.be/v4Sc9srWJZ8
