"הקולות שעולים כמו עשן לשמיים
נבלעים בשרב נמוגים במרחב"…
(תחילת מרץ 2014)
במארס (שמו של אל המלחמה הרומי) הגעתי לטירוונמלאיי, דרומית לגואה , כמעט לקצה השפיץ התחתון של מאמא אינדיה. הייתי אז כבר אחרי 4 חודשים באשרם של אושו בפונה (מתנסה כמעט בכל חוויה רוחנית אפשרית)ואחרי כחודש לערך בארם בול שבגואה.
התבגרתי לתוך הודו, יום אחר יום נלחם בעצמי שלא לאבד את שפיותי, בו בעת שכל מה שרציתי מאידך…היה לאבד אותה לחלוטין.
הקשר לחודש מארס היה יותר מלוגי (הגיוני). קרב התחולל בנפשי השסועה , ולא בפעם האחרונה (THE STORY OF MY LIFE).
על ארונצלה (ההר האדום הקדוש, ההר של שיווה, או גבעת המשואה הקדושה) קראתי רבות בספרים, הן במסעותיי להודו המסתורית של פול ברונטון, שחשף במאה העשרים את המערב ליוגים המסתוריים של ההמילאיה ובעיקר למאסטר היוגי ראמנה מהרישי והן בספרו של דורון שפר ענני.
על פי המסורת ההודים מאמינים שאלוהים בכבודו ובעצמו שם את ההר במקום, כדי לסמן את המרכז הרוחני של העולם. פעם בשנה כוהני המקדש העתיק שנמצא בעיר שלמרגלותיו, חוגגים את הפסטיבל המרכזי שלהם ומדליקים על ההר משואה עצומה אותה הם מזינים בחמאה וקמפור(חומר בעירה).
הלהבה בוערת למשך ימים וכל הרואה אותה משתטח אפיים ארצה. כמאות אלפי מאמינים נאספים אז ומקיפים את ההר בצעידה מסורתית.
עוד בארץ עטוף (כהרגלי )בפחדים ובחששות דמיינתי בראשי את הפגישה עם ההר … שרק יהיה לי האומץ ,פיקפקתי כרגיל ביכולותיי, שנאמר אין חדש תחת השמש, או בשפתו של נחיק האחד והיחיד, "אין חדש הכל תחת"!!
אחרי כחודש עזבתי את ארם בול על ארבע , זוחל ומדמם לפתח האיסוף( די מוזר לאור העובדה שזו הייתה לה התקופה הנקייה ביותר שחוויתי ב 27 השנים האחרונות) ללא אלכוהול וללא סמים נדה דה נדה.
ארם בול הוא המקום הצבעוני ביותר בעולם נקודה.שלושה סימני קריאה!!!אם 10 קבין צבעוניות ירדו לעולם אז 11 קיבלה ארם בול וכל הנשמה תהלל יה.
לארם בול הגעתי בעקבותיו של טנטרה מאסטר מפורסם שביקרו חפצתי. ,מדיטציות הצאקרות שהירבתי לעשות לצידו, והתרגולים האינטסיביים היום יומיים, פתחו אצלי לחלוטין את מרכזי האנרגיה וחידדו את חושיי. הלב שלי שהיה כלוא במרתפי התת מודאג נפתח מחדש ובעקבותיו התחלתי לנשום מלוא ריאותיי ואף לחוש ולהרגיש בעוצמות שכלל לא ידעתי עד אז שקיימות.
הרחתי כל בשומת ולו הקלה ביותר ושמעתי צלילים וקולות כמועצמים לאין שיעור , מה שללא ספק העמיק אצלי את החוויה , אבל גם בלבל עוד יותר את הבילבול.
כמדי יום הייתי מהלך שם בעיניים עצומות ,כשידיי פרושות לצדדים בזמן שאני חש בזרמי אנרגיה עולים בי ורוטטים, מציפים אותי ברוך… ומרעידים את כל נימיי. המבטים שלי הפכו חדים מחד ורכים מאוד מאידך, נמסתי לתוך כל מי שהיבטתי בעיניו או (בעיקר) בעיניה והם נמסו לתוכי חזרה.
הבנתי שאת מרבית חיי חייתי בעצם בעוצמה של חמש בסולם הרגש, כשלפתע הייתי על תשע וחצי. ו…לא יכולתי להכיל את זה, זה היה מהיר מדי , חזק מדי , ובעיקר כואב מדי.
אחת המטרות שהצבתי לעצמי טרום יציאתי למסע, הייתה לחדול מהתלות שלי באלכוהול ובנוגדי דיכאון כאלו ואחרים. ובארם בול התמסרתי כל כולי למשימה כאומר בואו פחדים, בואו פחדים…
ב ו א ו!! ו… תגמרו לי בפנים.
והם באו , ועוד איך באו, במלוא תפארתם והדרם ואני הפכתי למבועת ומבולבל, חשוף ובעיקר לבד , כל כך לבד, ובהודו.
שדים אפלים מן העבר צצו ועלו , כנאבקים במלחמה עיקשת על כל פיסה מנשמתי, בזמן שאני כדרכי בקודש לא ויתרתי ובטח שלא התמסרתי,כך שעד מהרה הייתי מפוצל לחלוטין ונתון כולי במלחמת עולם פנימית שהתרחשה בתוך נפשי פנימה.
לבסוף ולאחר שהשלתי מעליי את כל מערכות ההגנה שעטיתי על עצמי. ב 45 השנים האחרונות , כשאני סחוט ומותש, עם סף רגישות גבוה במיוחד , חשוף לחלוטין ולגמרי חסר ביטחון, עמסתי את עצמי בקושי רב ובפעם הראשונה על אוטובוס תיירים מקומי בדרכי לעיר טירוונמלאי שבמדינת טאמיל נאדו. ירא וחושש, נרגש ומתרגש לקראת המפגש שלי עם ההר,עם…ה א ר ו נ צ ל ה.
